די נמאס!

העברנו את הבלוג בית. הבית הזה לא שולח עידכונים, ועושה חיים קשים. יאללה בואו לבית החדש

טריק או טריט

סתיו-שלכת. של החוף המזרחי ידועה יותר במרהיבותה אבל גם כאן בארץ ירוקי העד יש כיסים של מנשירים צבעוניים. באיזור של UBC יש כיס כזה.

באנו לUBC להשתעשע עם לילך, גלעד על שלל צאצאיהם בfall fair שנערך בכנסיה השכונתית. החבר'ה נתנו קונטרה רצינית לכבוד הרב, ההוא מראש השנה, היו סוסי פוני, שוקו עם מרשמלו, פרסים ושלל יצירות ופעילויות שששמו המפורש של המושיע נשזר בהם כחוט השני. הילדים נהנו טילים.

אולם הספורט של בית הספר שינה תפאורה לכבוד מסיבת האלווין. הוחלט פה אחד ללבוש את התחפושות של שנה שעברה כדי לשמור את התחפושות החדשות למאורע המרכזי

כשהגיע הערב המיוחל, עלינו על תחפושות ונסענו לpumpkin alley מיזם של תמי (אמא של אמילי), שיחד עם עוד כמה שכנים גילפו לא פחות מ100 דלעות וסידרו אותן לאורך הסימטה ליד הבית. תמי הכינה לנו הפתעה, שוקו פלאוליטי עם (שמנת וקסיליטול) במיוחד בשבילנו. נשמה. חצי דקה אחר כך הוא נשפך על הכפפות הלבנות של מריו-גור שזעקותיו הרמות מילאו את אויר הסימטה ותרמו לאוירה המפחידה. למרבה המזל הן עשויות מבד סינטטי לגמרי ואחרי שטיפה זריזה לא היה זכר.

כשמיצינו את הדלעות המהבהבות עברנו לשכונה של אביבית ויזהר (סיפרתי כבר שהעברנו אותם לטאוואסן?). הילדים רצו מדלת לדלת וצעקו trick or treat! ובתמורה קיבלו איזה דבר מתיקה שאותו דחסו לתוך ציפיות של כריות שהלכו והתמלאו. אנשים משקיענים יש בטאוואסן, היה תענוג לראות את הבתים המקושטים ונראה שהמבוגרים נהנו לא פחות מהילדים. קינחנו בסיבוב בשכונה שלנו. בראיין השכן אירגן את התצוגה הכי מפחידה ומגניבה שראינו, כולל מכונות עשן ושלדים שמציצים מהחלונות, הוא בעצמו התחפש לדרקולה ועמד בחוץ לחלק ממתקים.
קיוויתי שגם אנחנו קצת מגניבים מתוך קירבה לבראיין למרות שרק השארנו קערת ממתקים על כיסא מחוץ לדלת. קלי הדיירת אמרה שאנחנו בוטחים מדי בילדים שלא יתחזרו ויחסלו אותם אבל כשחזרנו הקערה עוד היתה חצי מלאה, עדות מוחצת לחינוכם המשובח של ילדי טאוואסן.

כשחזרנו הילדים שפכו את השלל על הספה. התלבטתי רבות איך להתמודד עם כמויות הסוכר. קראתי על הורים שקונים את הממתקים מילדיהם מחליפים אותם בצעצועים, אופים ממתקים חלופיים או מקציבים אחד ביום. בסוף לטובת כל המעורבים החלטתי לנקוט בשיטת הזבנג וגמרנו. העלמנו בזריזות את הגלוטניים במופגן, ונתנו להם להתחרע על כל השאר. למחרת בבוקר עוד נותרו כמה בודדים שחוסלו לארוחת בוקר וזהו, עד שנה הבאה. ריחמתי על המורות ולא שלחנו אותם לבית ספר.

נשיקות יקרים