החיים הטובים

מזל שאמא אבא ואורי באו, בעיקר כי געגועינו גאו לרמה בלתי נסבלת, אבל גם כי לולא באו, השיפוץ היה נמרח עוד שבועיים. הדדליין שהחזקנו מעל ראשו של ג'יימי MY PARENTS ARE COMING!! עשה עליו רושם רק כי הוא קנדי, קבלן ישראלי לא היה ממצמץ.
טדאאאאם!! המטבח ופינת האוכל, מוכנים ומזומנים לארוחות נוטפות השומן שיבואו (עם קולט אדים תעשייתי). הסלון עוד מאובזר בכסאות קמפינג (נתחיל טרנד?) זה בסדר, אמאבא טיילים ותיקים שרגילים לתנאי שדה.

הם נחתו ב6:30 בערב יום שישי, שכרו אוטו, ואחרי מה שנראה לנו כמו נצח, פרצו סוף סוף לבית שנמלא צווחות אושר וצלצול נשיקות רטובות. אלפי חיבוקים אחר כך התפנינו לתכנן את החגיגות.
חגיגה ראשונה על האג'נדה - הגעתו של הדוד (DUDE) רוי. בינתיים קפצנו רגע לצפון ונקובר כדי לקנות בשר GRASS FED. למה זה טוב? בתעשיית הבשר נוהגים להאביס את הפרות בתירס ושאר זבלים שלא מתאימים להן. התוצאה בנוסף לפרות אומללות וחולות היא שינוי ביחס השומנים אומגה6:אומגה3 שבבשר לטובת האומגה6.Gשינוי שבקיצור רב עושה גם אותנו לאומללים וחולים. פרה שאכלה את האוכל המתאים לה (עשב) בשרה מכיל את יחס טוב בין השומנים.

אז הדוד רוי הגיע לקול תרועות הקהל והשרה עלינו את אוירת השאנטי הנהוגה במחוזותיו (פרסקוט אריזונה) השמש שבאה איתו עזרה לנו לשבת בגינה לשתות בירה (נטולת גלוטן) ולעשות כלום.

טוב לא ממש כלום, אפי נכנע ללחץ הפיזי המתון שהפעלתי עליו וניאות להוציא את המכסחת של הדיירים שלנו מהגראז' ולעשות קצת מניקור לדשא הקדמי. הקנדים לוקחים את גינותיהם ברצינות רבה במיוחד את זו שבקדמת הבית. עם בוא האביב הם מנקשים קוצרים שותלים ומטפחים עד שכל עלה וזלזל עומדים בהקשב. עד עכשיו היינו מרוכזים מאד בתוככי הבית וטרם הצטרפנו לחגיגה האביבית. למזלנו הגינה הקדמית שלנו מורכבת ברובה מגן חצץ יפני עם סלעים גדולים, ובכל זאת מעט הדשא שמעטר אותה גדל פרא. דקה לפני שהלשינו עלינו למשטרת הגינות, אפי טירטר עם המכסחת אני תלשתי פה ושם. התוצאה היתה רחוקה ממושלמת אבל עבור שני רוצחי קקטוסים שכמונו זו התחלה.


 











ואז הגיע ערב פסח, החברים הישראלים שלנו נטשו אותנו, מי לטובת עיר החטאים לאס וגאס ומי לטובת משפחה קנדית שומרת מסורת, מחשש שלא נעשה סדר כהלכתו (מאיפה הם קיבלו את הרושם??) אז סיפחנו אלינו את דניאל, הבן המתבגר של הדיירים מלמעלה שנשלח על על ידי הוריו העסוקים לספוג קצת מסורת יהודית. מה שהוא ספג זה ביצוע מוזיקלי מפתיע של "דיי דיינו" לצלילי "חנוכה חג יפה כל כך". הוא גם צלח חקירת שתי וערב שלא היתה מביישת את הק.ג.ב. דיינו.
 

למחרת הסדר נסענו להשוויץ בפני האורחים המכובדים ביופיה של ונקובר כפי שהוא נשקף מSTANLEY PARK. טיילנו לאורך הSEA WALL ועצרנו לשוקו חם בנקודת תצפית. עוד נקודת תצפית prospect point זכתה לפיקניק נטול חמץ.

עם כל הכבוד לעיר היפה, המנה העיקרית שכולם חיכו לה עוד היתה לפנינו. Whistler-Blackomb צמד הרים רמים ומושלגים, מחוברים אחד לשני בגונדולה, חרושים לאורכם ולרוחבם אינספור מסלולי סקי רחבים ולבנבנים הצופים אל נוף מעתיק נשימה. גן עדן לגולשים.

הגענו לקבלת פנים לבנה. שלג כבד עם פתיתי ענק רכים ירד כל אחה"צ והלילה והכין לכבודנו את המסלולים. בבוקר יצאה שמש נהדרת וזרחה כאילו מינימום יולי. במילה אחת מ-ו-ש-ל-ם. אפי ואיתי הצטרפו לשיעורי סנובורד, שאר הבנים התעופפו לקרוע את ההר ואמאלה ואנוכי מלאות אופטימיות נסחבנו עם גור ושלי מתוך בליל של מגלשיים קסדות וכפפות מתעופפות למסלול המתלמדים. איך שנגעו מחליקיה של הקטנה בשלג, הידהדו ברחבי ההר קריאות הביתהההההה! למלווווון! מחליייייייק לייייייי! גור לעומת זאת לא הבין למה צריך לגלוש על השלג כשאפשר לאכול אותו. למזלם היתה במלון בריכה מחוממת ששיעשעה אותם ודובי מזדמן (אמיתי!) עבר ליד המרפסת וריגש אותם.

העיירה שלמרגלות ההר מעוצבת בסגנון אירופאי חמוד עם בוטיקים שיקים ומסעדות. במקרה גם הגענו בול לפסטיבל הסנובורד השנתי שהוסיף לאוירת המסיבה עם מופעים ומוסיקה. הילדים התלהבו מהקשקושים שחילקו חינם, סוכריות, בנדנות משקאות ובשמים (הצלחנו להתחמק מהקונדומים). כך עברו חמישה ימים של סקי מהסוג המשובח ביותר. הriders (כך נקראים גולשי הסנובורד בעגת ההר) בעיקר הגדול, נפלו יפה, חטפו כחולים מרשימים והתקדמו בקצב מסחרר בסולם הדרגות. ביום האחרון, שלי (שהספיקה לשכוח את הטראומה) ניאותה לעלות עם סבא וספתא להר והגיעה לתובנה שסקי זה סבבה לגמרי, פשוט אמא הייתה מיותרת לה. בינתיים גור ואני בנינו מחוץ לחדר איש (גמד) שלג לתפארת (אחרי שבדקנו טוב טוב שהדוב לא בסביבה).

חזרה בטאווסן הקטנה והשקטה, לקחנו את הגינה הפרועה לידיים.
עוד כשמצאנו את הבית הודענו לאבא'לה (חובב הגינות היפניות) שיש לו גינת חצץ לגרף. הוא חשב שאנחנו צוחקים.

נשיקות יקרים

כיפאק איקאה!

שלוש קריאות כיפאק איקאה! מה היינו עושים בלעדיה? 3 מתקינים הגיעו על הבוקר ועד 3 אחה"צ הצליחו להפריח את ערימת הקופסאות השטוחות לארונות מטבח אמיתיים. אפי נשלח לאיקאה למשימת השלמת ציוד מתוחה שאף התקנה לא עוברת בלעדיה. היה לנו מזל והכל היה במלאי, לחלוטין לא מובן מאליו.

אז הארונות עומדים והמרווח בינם לבין האי מושלם (למי שדאג). מחר מגיע איש הרצפה כדי להשלים את הגימור החום של רצפת הבטון (תהליך תלת יומי). ביום שלישי יותקן השיש שהוא בעצם לא שיש אלא קווארץ (Quartz) וברביעי יגיע השרברב לחבר את הכיור, הברז, המדיח, הגז והתנור. המקרר וקולט האדים כבר יחכו להם (אמן) ואז רק נשאר רק להדביק אריחים על קיר מאחורי השיש. פיו! קשה להאמין שאבותנו הפלאוליתים הסתפקו באבן חדה ומדורה. איך הצלחנו להסתבך כל כך?

מי צריך שיש?

 
 

אתמול ג'יימי סגר הרמטית את המדרגות לקומה העליונה. גור נעמד לידו ואמר לו "you MUST stop".
מאוחר יותר בערב נכנסו הדיירים החדשים שלנו. איכשהו מצאה אותנו המשפחה היהודית היחידה בכל טאוואסן. יש להם בן 18 ובת 14. כשהם שמעו שאנחנו מישראל כמעט נפלו מהמדרגות.

ומפני שכל זה לא מספיק מאתגר, יש לי 6 כסאות עתיקים משנות ה-60 שמחכים בסבלנות שארפד אותם מחדש. העיצוב הדני (מדנמרק) זכור לי מילדותי (לישראל שנות ה60 הגיעו בשנות ה70) והוא זוכה כאן לפופולריות מחודשת. חנויות מפונפנות שמתמחות בסגנון הזה קונות אותו מסבתות, מרפדות מחדש ומוכרות אותו באלפי דולרים. התקציב שלנו קצת יותר צנוע אז כשראיתי בcraigslist (יד2 הקנדי) כסאות כאלה למכירה אורגינל מסבתא, קפצתי על המציאה. כמה קשה כבר לרפד כמה כסאות? למעמד הקנייה הגיע עוד בחורונת (שאני חושדת שהיא מטעם חנות). היא הציעה, אני הצעתי, היא הציעה, אני הצעתי. היא ויתרה (היא צריכה עוד להרויח). הגעתי עם הרכישה הביתה, חדורת מוטיבציה, תפסתי סכין ופלייר (תודה רוי על הרב-כלי) והתחלתי לתלוש את הסיכות מהריפוד. ואז הבנתי מדוע הריהוט הזה שורד כל כך הרבה עשורים..הוא איכותי להחריד. הרפד לא קימץ בסיכות וכל מילימטר בד הודק לעץ בסיכות קטנות. אחרי שתלשתי סיכה סיכה במשך שעתיים (לא מגזימה) גיליתי שאני לא הראשונה היתה עוד שכבת בד מתחת (עוד יותר מכוערת) שעתיים אחר כך גיליתי עוד שכבה (הרבה יותר מכוערת). ממש כמו משחק מתנה עוברת רק פחות כיף. כששעתיים אחר כך (עם שלפוחיות על הידיים) הגעתי לספוג, הוא התפורר לי בין הידיים לאבקה צהובה. שעתיים אחר כך כשעוד ניקיתי את הספוג המפורר מהרצפה, השעה היתה כבר 1 בלילה. כסא אחד מתוך שש. התחלתי לחשוב שאולי זה לא היה הרעיון הכי מבריק שלי.
למחרת במרכז הקניות השכונתי  גיליתי במקרה חנות של רפד. נכנסתי לחנות וגוללתי בפניו את סאגה העצובה. הוא הנהן בהבנה ואמר שאנשים חושבים שהוא גנב כי הוא לוקח 180$ לכיסא לא כולל בד וספוג. השבתי לו שזה שווה כל סנט רק שלצערי התקציב שלי לא מאפשר סכומים כאלו. הוא הציע להלוות לי כלי דמוי מברג שחולץ את הסיכות ביתר קלות. לקחתי את החולץ וכמעט נישקתי אותו (ואת הרפד).
החולץ קיצר את זמן הדה-ריפוד בחצי. בין תלישה למשיכה התרוצצתי ברחבי ריצ'קונג (שם חיבה שהמצאנו לעיר ריצ'מונד מרובת הסינים) בחיפוש אחר ספוג, בד ומהדק סיכות חשמלי (כבר אין לי ידיים). נכון לעכשיו הכסאות עומדים עירומים ובינתיים, כאילו לא למדתי לקח, קניתי להם שולחן תואם ענתיקה שדורש שיוף רציני ושימון. היום שטפתי ממנו עשורים של ג'יפה עם סבון מיוחד וכשהוא יתייבש אתנפל עליו עם נייר שיוף. פעם הבאה איקאה.


ואפרופו איקאה, מחר, יחד עם איסוף הזבל הרגיל (שכבר דובר בו כאן רבות) יש מבצע spring clean up ואומר - איסוף של דברים שאסור לזרוק בדרך כלל כמו רהיטים ומכשירי חשמל מקולקלים. כל טאוואסן הפכה לגאראז' סייל חינמי ענק. כל בית הניח על המדרכה ערמות של ג'אנק וכל מי שרוצה לוקח. כבר שלשום התחילו להסתובב אנשים עם טנדרים שאוספים מכל ערמה את הפריטים האטרקטיביים. לא התאפקנו ושלפנו מהערמות כסא לשלי ושולחן קפה וינט'ג איקאה משנות השמונים עם זכוכית שחורה. למרבה המזל אין כל כך מה לשפץ בו.

היום קבענו עם אבירם ואורית מנגל בcentennial beach אבל הגשם שהגיע פתאום (הלו כאן וונקובר!) הבריח אותנו חזרה הביתה. לא ויתרנו, פתחנו את הכיסאות המתקפלים בסלון ואת המנגל בגינה מתחת למרפסת של הדיירים (שבטח התחרפנו מהריח). אחרי שהתפוצצנו ניצלנו הפוגה בטפטופים, חזרנו לחוף ושיחררנו את הילדים בגן השעשועים (שמותאם גם לילדים עם כסאות גלגלים) יש מצב שהוא גם גן השעשועים עם הנוף הכי יפה ששיחקנו בו.









 
 
 
 
 
מחר הילדים חוזרים לבית ספר אחרי שבועיים. האומללים מתים כבר לחזור אחרי שבילו את החופש באולמות תצוגה לכיורים וברזים. אנחנו סופרים את הדקות עד סבא וסבתא יבואו ויגאלו אותם מהשיפוץ המשעמם הזה.
וכשאנחנו נשיר חד גדיא החבר'ה כאן יחגגו את easter. שיטפון של ארנבי שוקולד ענקיים כבר מציפים את החנויות מלווים בביצים מקושטות בצבעי פסטל ושאר סממני אביב. עוד לא ברורים לי מקורות החג (מעבר למצוות אכול ארנבי שוקולד עד כלות) אבל אני מניחה שעוד נגלה בהמשך.

נשיקות יקרים