אולי זה הזמן להסביר את הכותרת המוזרה של הבלוג. ג'וליאן ומוריס הם דמויות מהסדרה המצויירת "הפינגווינים ממדגסקר" סדרת המשך מצחיקה לסרטי מדגסקר הפופולריים. ג'וליאן הוא למור רזה וארוך עם אגו נפוח שמשוכנע שהוא מלך (הוא לא) ומוריס הוא העוזר הסנג'ר הגוץ שלו. האוטו שלנו אפור ושמנמן (מוריס) והוא יסחוב בנאמנות את הטריילר האפור והארוך שדורש המון תחזוקה שוטפת (ג'וליאן המלך) . נכון שהם דומים?
התכנית היא למכור את כל תכולת הדירה הרמת-גנית שלנו ולתור את ארה"ב עם שלושת ילדינו לאורכה ולרוחבה מספר חודשים לא ממש מוגדר. ואם זה לא מספיק דרמטי, יש עוד תפנית קטנה. מספר חודשי הטיול שלנו לא מוגדר כי בעודנו מטיילים ממפלי הניגרה ועד ילוסטון, מאחורי הקלעים אי שם מנסה פקיד קנדי להחליט האם לאשר את בקשת ההגירה שלנו ולאפשר לנו להתיישב בוונקובר היפה.
אבל עד שזה יקרה (או לא) אנחנו קופצים ראש למים החמימים של קהילת הטריילר טראש. ואל תחשבו שבגלל שזה טראש זה כזה פשוט. זה עולם שלם של מינוחים, חוקים, מועדונים, ואביזרים שמאכלס פורומים רבים מספור באינטרנט. לקח לנו שעות רבות של גלישה ושיחות טלפון טרנס אטלנטיות כדי להבין איך מחברים את ג'וליאן למוריס והאם מוריס יעמוד במשימה בכבוד (תחזיקו אצבעות).
בקיצור חברים, כרגע לא משעמם אצלנו. ועוד לא נכנסנו אפילו לענייני חינוך ביתי ודיאטת פלאו. תחזיקו חזק, אנחנו מבטיחים לעדכן. במינימום יהיו תמונות יפות.
הערה: מאיה היא העורכת הראשית של הבלוג וסביר שהיא תכתוב את מרבית הבלוגים.
השבמחקחברים יקרים,סחתיין.
השבמחקסחתיין באידיש זה כל הכבוד והיקר.מה שאתם עשיתם עד כה ומה שעדיין לפניכם,רק אנשים כמוכם (כמוך מאיה שלנו) מסוגלים לתכנן ולהוציא לפועל וכל זאת מבלי להניד עפעף,מבלי לרעוד בידיים וללא פיק ברכיים.יקירי הלוואי על כל בני ישראל זוג כמוכם והלוואי עלינו - שפרה ואני - ילדים כשלכם.
צאו לדרך,עלו והצליחו ובל תשכחו אפילו לרגע אחד,שפרה ואני אוהבים אתכם מעמקי נשמתנו וגעגועינו אליכם יהיו עזים.שמחים בשמחתכם ומאחלים לכם את אשר אתם מאחלים לעצמכם.
אני מצדיעה לכם!
השבמחקכל הכבוד על האומץ,
השבמחקאל תשכחו שיש לכם בית פתוח בפורסט פארק (אלינוי).
המון הצלחה
איזה אומץ! לאסוף את הילדים ככה ולעזוב את מפת ישראל והבית המוכר זה נראה לי כמו משהו שדורש הרבה אומץ ועוד איכויות נהדרות אחרות. מקווה שיהיה לכם כיף.
השבמחק