באופן פרדוקסלי ככל שיוצאים מהבית יותר חפצים נהיה יותר ויותר בלגאן. אפי מבטיח לי שזו עקומת פעמון ושבשלב מסויים הבלגאן יגמר. אני עוד סקפטית.
היום קנו את המראה מחדר השינה שלנו. אם נתלבש קצת מוזר בזמן הקרוב תבינו.
הילדים עוד לא כל כך מודעים לכיף האדיר המחכה להם, בינתיים עולמם הולך ומתהפך.
גור מתחנן מכל אחד שנכנס הביתה "בבקשה אל תקחו לי את דובי!" למרות שהבטחנו לו שוב ושוב שדובי נשאר איתו ושאף אחד לא יקח לו אותו.
איתי לעומתו מחכה לפרק הבכורה של לילו וסטיץ בקוצר רוח כבר שבוע אבל הוריו העמוסים שכחו וקבעו דווקא היום מכל הימים עם טכנאי שיבוא לנתק את הכבלים. מה לא ניקח את הילד לספתא לראות לילו וסטיץ? וודאי שניסע! אני יודעת מה אתם חושבים, לנתק-כבלים צמד מילים שדי בו כדי להעביר רעד בליבו וצמרמורת בגבו של כל הורה ממוצע. יש לי הרגשה שבשבועיים הקרובים נבלה הרבה אצל קרובים וחברים מחוברים. ומה יהיה בג'וליאן הקראוון? הישארו עימנו.
ואגב, באמת שלא יהרוג אתכם להיות מנויים לבלוג שלנו. אנחנו מבטיחים, אף אחד לא יגנוב את זהותכם האינטרנטית, תקבלו עידכונים מגניבים למייל, מה אכפת לכם? עם כל הכבוד למנוי האמיץ היחיד שלנו (ויש לי חשד קל שזו אני). אמא? אבא? חברים? מה קורה? זה רק עניין טכני? תגידו ונעזור לכם, באמת!
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
לילו וסטיץ מחכים לאיתי אצלנו. ברכות לפתיחת הבלוג. חכי חכי עד שיתחילו להכיר את כשרון הכתיבה שלך יהיו לך מלא ביקורים ומנויים.
השבמחקתודה אבא'לה אני באמת מרגישה קצת כמו שחקן באודישן כושל. אם רק יכירו בכישרון הנדיר שלי.. ולמזלנו הטכנאי איחר, הפרק המהולל נצפה ברוב טקס ודחו לנו את הניתוק בעוד שבוע. יש אלוהים אחרי הכל :)
השבמחקlooking forward to read more and see more about your big trip. mazal tov.
השבמחקילדים יקרים שלי, נהניתי לקרוא כל מילה וכן מכירים בכישורים המיוחדים שלכם, וכמי שבילת איתכם את שלושת הימים טרום יציאתכם הרי אני מבינה על מה דיברתם כאן.
השבמחקמצפה, מחכה בשקיקה לעידכונים על הטיסה עם הילדים ועל תגובתם למראות הנופים החדשים