מן הנימוס

ידענו שהקנדים עם מנומס אבל לא באמת הבנו עד כמה.. השבוע עמדנו עם לסת שמוטה לנוכח הסיטואציות הבאות
1) צומת ראשית, רמזור מקולקל מהבהב באדום. מארבעה כיוונים מכוניות מחכות בטור מופתי. 4-5 מכוניות עוברות מכיוון אחד ואז הטור עוצר ו4-5 מכוניות עוברות מהצד השני וכן הלאה מרחוק היינו בטוחים שיש שם שוטר שמכוון את התנועה אבל לא היה שום שוטר, לא היה צורך.

2) כביש בינעירוני, משאית עומדת בנתיב שלי (ימין) יש מכוניות מאחורי בנתיב השמאלי. אני עוצרת מאחורי המשאית כדי לתת להם לעבור. המכוניות עוצרות (לחלוטין לא רק מאטות) בנתיב השמאלי כדי לתת לי לעקוף.

3) מופע ריקוד (קרי הזמינה אותי) 2700 איש בקהל (ספרתי) במהלך ההופעה אף נייד לא מצייץ, אף מלמול לא נשמע. איש אחד השתעל אבל אני די בטוחה שהוא היה על סף חנק ואחר כך הוציא את עצמו החוצה. היו 3 הפסקות במהלך הופעה. 2700 אנשים זרמו מהאולם וחזרה אליו 3 פעמים ללא שום פעמון או זמזם. כולם היו ישובים במקומותיהם לפני הרמת המסך אף אחד לא נכנס לאולם אחרי שההופעה התחילה. אף אחד.

4) 9 בערב, פקק תנועה ארוך בכביש ראשי. היתה תאונה רצינית עם 3 מכוניות. עומדים במקום כבר שעה. איתי וגור צריכים פיפי דחוף (שלי ישנה, יש אלוהים). בלית ברירה אני מוציאה אותם לעשות בשוליים. אף אחד לא חולם לנסוע שם חוץ מהמכוניות שמטפלות במצב. איך המכנסיים יורדות, והמכוניות מאחורינו מכבות את האורות כדי לתת לנו קצת פרטיות.

5) שאלה אמיתית במבחן התאוריה בדרך לקבלת רשיון נהיגה קנדי (חברה דיווחה, אנחנו עוד מדחיקים)
ביום גשום, אתה נוסע במכוניתך ליד רוכב אפניים, אתה:
א) מאט מתחת למהירות המותרת
ב) מאותת לשמאל כדי להזהיר מכוניות מאחוריך
ג) מדליק אורות כדי לראות אותו יותר טוב
ד) מתרחק ממנו כדי לא להשפריץ עליו מהשלולית

התשובה הברורה לכל קנדי מצוי היא כמובן ד' - שילמדו המהגרים הברברים, כאן בקנדה להשפריץ על מישהו מים מהשלולית חמור פי כמה מלדרוס אותו.

אתם מבינים את הרעיון, ההתחשבות באחר כאן היא ערך עליון. לא כל כך ברור מאיין זה נובע, לא צפוף כאן כמו במדינות אחרות היפר-מנומסות (יפן למשל) להפך, יש המון מקום. אולי מלכת אנגליה שעברה כאן השאירה את חותמה . בכל מקרה יש לנו אישית עוד הרבה עבודה עצמית עד שנגיע לסטנדרט המקומי ונשתחרר מתרבות ה"דחוף ורמוס כפי יכולתך" אליה הורגלנו.

ועכשיו אני אהיה מנומסת ואשחרר כמה תמונות. ואיריס יקירתי, אף אחד (חוץ ממך אולי) לא רוצה לראות את אפי ואותי (בו הווו הוו) רוצים לראות את הילדים. חוץ מזה שהשיער שלי התחיל לגדול ואני נראית שתי טיפות כמו דודי שמחה, עד שהוא יגיע לאורך סביר יהיו מעט מאד תמונות שלי.

באיקאה


יאמי! קרח בטעם סלמון חינם בסופר



באקוואריום של וונקובר



Lynn Valley Canyon הגשר התלוי שם הוא אחיו הקטן והחינמי של גשר Capillano הסמוך. מסלול קצר ביער הגשם מוביל לנהר המקסים עם אבנים במרחק מושלם לדילוג.







ביום רביעי (או שמא חמישי? צריך לשאול את קרי) אנחנו מקבלים לידינו את המפתחות לבית, ואז יתחיל המירוץ לשיפוץ. אנחנו מתרגשים מאד וככל שזה מתקרב ג'וליאן נמאס יותר ויותר, מכירים איך זה? האור בקצה המנהרה וכו.. אבל אל תספרו לו.

נשיקות יקרים

פעם שלישית גלידה

מאז האפיזודה המבאסת עם הבית ההוא הספקנו לעבור עוד טלטלה רגשית קטנה שעירבה בית אחר, והצעה שלנו שנשלחה ל4 שותפים סינים חלקם עם פיצול אישיות קל (אני רוצה למכור את הבית-לא אני לא). כשנהיה ברור שזה חסר תכלית, נסחבנו אחרי קרי המתווכת לראות עוד 3 בתים. נסחבנו כי הם לא היו בדיוק בשכונה החמודה שרציתי (מפונקת שכמותי). השניים הראשונים היו לא משהו, האחרון משהו משהו. הבעלים לקח בית קנדי טיפוסי בן שתי קומות משנות ה60, ועשה בו שיפוץ בסגנון זן יפני מינימליסטי - בדיוק כוס התה הירוק שלנו. לפני הבית גינת בריכת חצץ עם סלעים לגירוף מדיטטיבי. בפנים חלונות מקיר לקיר, פונים לגינה האחורית, שעוצבה אף היא בהשראת המקדשים של קיוטו. לשתי הקומות יש כניסות נפרדות. למעלה סלון עם פינת אוכל, מטבח מושקע עם אי שלא היה מבייש את אהרוני, שני שירותים ושלושה חדרי שינה אחד מהם מסטר ענק. למטה סלון, שני שירותים, נישה (עם הכנה למטבח) עוד מסטר ענק, חדר שינה ומעין חדר עבודה. הגשנו הצעה, עלינו עוד קצת והיא התקבלה. מאותו הרגע היה לנו שבוע לעשות לבית בדיקה, לקבל הצעות מחיר לתיקונים משני קבלנים וגגן אחד, לקבל אישור למשכנתא ואישור מהשמאי של הבנק שבדק שהבית שווה את המחיר המסוכם, לבדוק אם ניתן לבטח אותו ושאין בחצר שלו מיכל שמן (אל תשאלו). בקיצור, שבוע מתיש עבר על כוחותינו, וקשה להאמין אבל נראה שיש לנו בית. צ'ק הפיקדון הדו-ספרתי הועבר הערב אחר כבוד לקרי.

עוד שבועיים אפי יניף אותי בקלילות מעל סף דלת הבית (אז מה אם אנחנו נשואים 13 שנה?) ואז יעשה אחורה פנה ויחזיר אותי היישר לג'וליאן שיחכה בחנייה עד שהקבלן הנבחר (שזהותו עוד לא נודעת) יסיים להתקין מטבח ועוד כמה שינויים קלים לקומה התחתונה. את הקומה העליונה נשכיר (קדימה, מי בא?)

חוץ מלרכוש נדלן עשינו עוד כמה דברים

הלכנו עם חברים לטייל בJericho Beach. רואים ממנו נוף פנורמי יפה של Downtown Vancouver. ישבנו בבית קפה קטן שבקיץ הולכים בו מכות בשביל כסא (טוב לא מכות, בכל זאת קנדים, אבל מבטים מאד מלוכלכים)


עוד חוף הפעם Crescent beach בעיר Surrey בה ממוקם הקמפינג שלנו. Surrey נחשבת לעיר לא משהו, כינויה בפי העם Currey מרמז על אוכלוסייתה השופעת עולים חדשים ממוצא הודי ופקיסטני. והנה דווקא חלקה הדרומי של העיר לא שופע עולים אלא אחוזות על שטחים עצומים במיליוני דולרים. קרוב לחוף כבר לא צריך אחוזה, גם הצריפים עוברים את המיליון.
בעודנו מטיילים ליד הצריפים היקרים, הרמנו ראש וראינו נשר (אמיתי) בגודל של תרנגולת ממוצעת יושב לו על העץ.



והפארק השכונתי שלנו


הצטרפנו לחגיגות ט"ו בשבט שאירגנו משפחות ישראליות מUBC בחווה האקולוגית המהממת של האוניברסיטה. הילדים אפו פיתות בטאבון (הבאנו בצק נטול), קיבלנו הסבר על החווה ומסתבר שיש שם שתי משפחות שגרות בטריילרים כדי לשמור על התרנגולות. אם היינו יודעים היינו מתנדבים מיד. בהמשך שתלו אבוקדו ולקינוח הקריאו/תירגמו ספר ילדים גרמני פופולרי ומדכא במיוחד על זקן שמת. מזל שהמקריאה (הגרמניה) לא דיברה עברית. הבדיחות הציניות שעפו על הזקן הגרמני והטאבון המלחש לא היו עושות לה נעים.




ראש השנה הסיני נחגג בצ'יינטאון של וונקובר במצעד גדול. 2011 היא שנת הארנב למי שלא ידע..





ועוד חוף אחד של Tsawwassen בעצם לא ממש חוף, יותר שמורת טבע (יש גם חוף רחצה בהמשך) . מעניין איך כאן הצבעים הפוכים מבארץ, הכל חום בחורף וירוק פורח בקיץ.


נשיקות יקרים