פעם שלישית גלידה

מאז האפיזודה המבאסת עם הבית ההוא הספקנו לעבור עוד טלטלה רגשית קטנה שעירבה בית אחר, והצעה שלנו שנשלחה ל4 שותפים סינים חלקם עם פיצול אישיות קל (אני רוצה למכור את הבית-לא אני לא). כשנהיה ברור שזה חסר תכלית, נסחבנו אחרי קרי המתווכת לראות עוד 3 בתים. נסחבנו כי הם לא היו בדיוק בשכונה החמודה שרציתי (מפונקת שכמותי). השניים הראשונים היו לא משהו, האחרון משהו משהו. הבעלים לקח בית קנדי טיפוסי בן שתי קומות משנות ה60, ועשה בו שיפוץ בסגנון זן יפני מינימליסטי - בדיוק כוס התה הירוק שלנו. לפני הבית גינת בריכת חצץ עם סלעים לגירוף מדיטטיבי. בפנים חלונות מקיר לקיר, פונים לגינה האחורית, שעוצבה אף היא בהשראת המקדשים של קיוטו. לשתי הקומות יש כניסות נפרדות. למעלה סלון עם פינת אוכל, מטבח מושקע עם אי שלא היה מבייש את אהרוני, שני שירותים ושלושה חדרי שינה אחד מהם מסטר ענק. למטה סלון, שני שירותים, נישה (עם הכנה למטבח) עוד מסטר ענק, חדר שינה ומעין חדר עבודה. הגשנו הצעה, עלינו עוד קצת והיא התקבלה. מאותו הרגע היה לנו שבוע לעשות לבית בדיקה, לקבל הצעות מחיר לתיקונים משני קבלנים וגגן אחד, לקבל אישור למשכנתא ואישור מהשמאי של הבנק שבדק שהבית שווה את המחיר המסוכם, לבדוק אם ניתן לבטח אותו ושאין בחצר שלו מיכל שמן (אל תשאלו). בקיצור, שבוע מתיש עבר על כוחותינו, וקשה להאמין אבל נראה שיש לנו בית. צ'ק הפיקדון הדו-ספרתי הועבר הערב אחר כבוד לקרי.

עוד שבועיים אפי יניף אותי בקלילות מעל סף דלת הבית (אז מה אם אנחנו נשואים 13 שנה?) ואז יעשה אחורה פנה ויחזיר אותי היישר לג'וליאן שיחכה בחנייה עד שהקבלן הנבחר (שזהותו עוד לא נודעת) יסיים להתקין מטבח ועוד כמה שינויים קלים לקומה התחתונה. את הקומה העליונה נשכיר (קדימה, מי בא?)

חוץ מלרכוש נדלן עשינו עוד כמה דברים

הלכנו עם חברים לטייל בJericho Beach. רואים ממנו נוף פנורמי יפה של Downtown Vancouver. ישבנו בבית קפה קטן שבקיץ הולכים בו מכות בשביל כסא (טוב לא מכות, בכל זאת קנדים, אבל מבטים מאד מלוכלכים)


עוד חוף הפעם Crescent beach בעיר Surrey בה ממוקם הקמפינג שלנו. Surrey נחשבת לעיר לא משהו, כינויה בפי העם Currey מרמז על אוכלוסייתה השופעת עולים חדשים ממוצא הודי ופקיסטני. והנה דווקא חלקה הדרומי של העיר לא שופע עולים אלא אחוזות על שטחים עצומים במיליוני דולרים. קרוב לחוף כבר לא צריך אחוזה, גם הצריפים עוברים את המיליון.
בעודנו מטיילים ליד הצריפים היקרים, הרמנו ראש וראינו נשר (אמיתי) בגודל של תרנגולת ממוצעת יושב לו על העץ.



והפארק השכונתי שלנו


הצטרפנו לחגיגות ט"ו בשבט שאירגנו משפחות ישראליות מUBC בחווה האקולוגית המהממת של האוניברסיטה. הילדים אפו פיתות בטאבון (הבאנו בצק נטול), קיבלנו הסבר על החווה ומסתבר שיש שם שתי משפחות שגרות בטריילרים כדי לשמור על התרנגולות. אם היינו יודעים היינו מתנדבים מיד. בהמשך שתלו אבוקדו ולקינוח הקריאו/תירגמו ספר ילדים גרמני פופולרי ומדכא במיוחד על זקן שמת. מזל שהמקריאה (הגרמניה) לא דיברה עברית. הבדיחות הציניות שעפו על הזקן הגרמני והטאבון המלחש לא היו עושות לה נעים.




ראש השנה הסיני נחגג בצ'יינטאון של וונקובר במצעד גדול. 2011 היא שנת הארנב למי שלא ידע..





ועוד חוף אחד של Tsawwassen בעצם לא ממש חוף, יותר שמורת טבע (יש גם חוף רחצה בהמשך) . מעניין איך כאן הצבעים הפוכים מבארץ, הכל חום בחורף וירוק פורח בקיץ.


נשיקות יקרים