ג׳יימי הקבלן האמיץ (חבר של קרי המתווכת) לקח על עצמו את הורדת הקיר המסתורי שבין המטבח וחדר האוכל המיועדים שלנו. הוא התייצב ביום שני ב׳ בבוקר חדור מוטיבציה (אף קנדי שמכבד את עצמו לא מגיע לעבודה לפני 9) התחיל לנסר במרץ, ועד שחזרתי עם גור ושלי ב11 נשאר רק השלד של הקיר עם מה שנראה כמו אלפי חוטים משתלשלים מכל עבר

שלי לא נשארה חייבת, נעמדה מולו עם ידיים על המתניים ושאלה בטון מאיים ??what do my house. הוא לא ענה על ההאשמה ורק אמר !Your'e cute

ביום למחרת הוא חזר עם זוג חשמלאים שעבדו כל היום לפתור את סבך החוטים. בעקבותיהם הגיעו מהנדס ושרברב. עם כל איש מקצוע הקיר הלך וקטן וענן האבק והטינופת הלכו וגדלו יחד עם געגועי למגב וסמרטוט פשוטים. כלי ניקוי הרצפה כאן כוללים סחבת חוטים מדובללת ומגעילה שמורחת את הלכלוך יותר משהיא מנקה, או לחלופין מעין מגב שטוח פיצפון שמלבישים עליו מגבון לח. כבר יותר יעיל לרדת על הברכיים כמו סינדרלה.

בשלב הבא (ביום שישי) יותקן  המטבח. תמיד דמיינתי איזה כיף יהיה לעצב סוף סוף מטבח כמו שאני רוצה אבל לא תיארתי לעצמי כמה החלטות קשות וקריטיות כלולות במשימה הזאת. וכך במקום ספרות יפה (או הקטלוג של איקאה) קראתי השבוע הוראות התקנה של קולטי אדים עד השעות הקטנות של הלילה כדי למצוא אחד בגובה המתאים והשתתפתי בדיונים וירטואלים סוערים בסוגיה - מהו המרחק האופטימלי בין האי לארונות שמסביבו.

ביום חמישי נחגג כאן  St. Patricks Day. שהוא חגם של אלה שמוצא אבותיהם מאירלנד. ובאמת שמנו לב שיש כאן תופעה של ריבוי ג׳ינג׳ים, בהערכה גסה כל בנאדם חמישי כאן כתום ומנומש בדרגה כזאת או אחרת (קרי, ג'יימי, המורה של איתי, הסייעת בגן של גור, וכמה מהשכנים שלנו למשל). בית הספר שלח התראות חוזרות ונשנות שיש לבוא בלבוש ירוק (כצבע התלתן) מי שלא מציית, צובטים אותו חבריו הירקרקים. בגן של גור סומנו עקבות ירוקים קטנים של Lepricon (גמד אירי ירוק) על הרצפה והילדים עקבו אחריהן כדי למצוא את סיר הזהב (מלא מטבעות שוקולד) שהחביאו הגמדים החמקנים. גור דיווח שהוא הוביל את החיפושים (וגם את הנשנושים). גם אצל איתי צויין היום בשלל פעילויות ירוקות. 

ועדיין בענייני בית הספר אנחנו ממשיכים להיות מופתעים לטובה מההשקעה וההתחשבות בילדים. המורה של איתי הלכה ביוזמתה וחיפשה לו עוגיות נטולות גלוטן כדי שיוכל להשתתף במסיבת התה השבועית שנערכת בכיתה. המסיבה אגב נערכת אחרי מבחן האיות השבועי כדי לאפשר לילדים להרגע מ"הלחץ". ביום אחר היו הרבה הודעות לכתוב ביומן (5) אז במקום לעייף את הילדים  או להלחיץ אותם פן לא יספיקו לרשום את כולן, המורה הדפיסה אותן, גזרה (איתי עזר לה) והילדים הדביקו ביומנים. לכאורה זה דבר קטן, אבל כשעוד הלכנו לבית ספר בארץ, הכתבות טלפוניות מייגעות של היומן (מייגעות גם עבור החבר המקריא) היו דבר שבשגרה, אז המחווה הפשוטה הזאת מייצגת עבורנו שיפור לא קטן באיכות החיים

הגננת של גור אומרת שחל שיפור בתיפקודו בגן, להוציא תקרית קלה בה הוא אמר לילדה שהפריעה לו לדבר Shut up ( הילד לומד אנגלית!). אחרי שהתאוששה מההלם, היא הציעה לו להגיד במקום stop. היא גם אירגנה לו מזרון קטן שהוא יכול ללכת אליו לנוח כשרמת התסכול שלו עולה או שלא בא לו להשתתף בפעילות.

 שני הבנים מדווחים על חוסר מוחלט בצעקות. במהלך כל השבועיים אף אחת מהמורות והגננות לא הרימה את הקול אפילו פעם אחת. מעניין מה היו חושבות אם היו נקלעות בטעות לכיתה ישראלית. 

שלי מצידה אוהבת מאד את "הגן של שלי" כפי שהיא קוראת לו. בפועל זו משחקיה בשעות הבוקר לילדים בגילה. היא מעבירה לנו יופי את הזמן עד שלוקחים את גור מהגן.

בגן של שלי - לומדים לשחק הוקי מגיל צעיר.

ארוחת בוקר ירוקה לכבוד St. patricks day  - ביצים ירוקות. לא באמת ציפיתי שהיא תאכל אבל אחרי כמה רחרוחים חשדניים היא נבלעה. אפילו ג'יימי והפועלים רוקנו את הצלחות.

אם אתם מרגישים הרפתקנים המתכון פשוט. מערבלים בבלנדר ביצים ו Kale ( עלים ירוקים כהים מסולסלים שאין בארץ אבל בטח אפשר להחליף בתרד) ומכינים כמו מקושקשת עם המון חמאה.

ואפרופו ארוחות בוקר מוזרות הנה עוד אחת שהפכה אצלנו לקבועה. קשה להאמין אבל הפודינג השוקולדי המהמם הזה עשוי מאבוקדו. רק  אל תגלו לילדים מה יש בו עד אחרי שהם טועמים כמה כפיות ואז הם כבר לא יכולים להפסיק. 

שוב בבלנדר שני אבוקדו (רצוי גדולים כי יש להם פחות טעם אבוקדי) שני כפות גדולות של קקאו איכותי (לא שוקולית) וממתיק לבחירתכם (אני שמתי קצת מייפל) אפשר להוסיף גם שמנת מתוקה ואז זה יוצא יותר שוקולד חלב.

חשבתם ששכחנו את פורים? שוויץ אחרון באוזני המן נטולי הגלוטן שהכנתי בפעם הראשונה אי פעם (בארץ הייתי קונה מוכן). נשאתי תפילה קטנה לספתי שלי ז"ל שתהיה לידי ברוחה ותעזור לי. זה עבד! הם יצאו פיצוץ. לקחנו אותם למסיבת פורים שארגנו החברה מהאוניברסיטה ואפילו אוכלי גלוטן מושבעים ליקקו את האצבעות. הסוד (חוץ מרוחה של ספתי) חבילה של קרים צ'יז וחבילה של חמאה. אבל זה בעצם לא סוד. יותר שומן=יותר טעים, ובניגוד למה שמספרים לנו גם יותר בריא.

 

 מיחזרנו את התחפושות מHelloween. גדול עלינו פעמיים בשנה.

האביב התחיל כאן רשמית. הילדים יצאו לשבועיים spring break. חרקים וציפורים התחילו להופיע בגינה והטמפרטורות מתחילות לטפס מעל ל-10. זה נכון שמתרגלים לקור. אחרי 3 חודשים של 5 מעלות בממוצע, 11 מעלות מרגיש לי חמים מספיק בשביל חולצה דקה וזקט עור. (שרה, הילדים עוד לובשים מעילים עבים) ילדי השכונה יוצאים בימים יפים לרחוב לשחק עם אופניים, סקייטבורדים ושאר צעצועים מניידים. השכנים שלנו הוציאו שער הוקי והילדים משחקים על הכביש (עוברת מכונית בממוצע פעם בשעה ואז מזיזים לכבודה את השער) יש להם ילד בגיל של איתי בשם Riley ובת Hanna שעברה כבר קורס עזרה ראשונה לבייביסיטריות. אנחנו בונים עליה ברגע שלא יהיה פה אתר בנייה.

לקוראינו חובבי הטיולים והנופים, השארו עימנו. אחרי שהבית יתפוס צורה אני מבטיחה, יהיו פחות מתכונים ויותר מקומות יפים.

נשיקות יקרים

החיים בזבל

לא באמת, החיים דבש. הכותרת תובהר בהמשך.

הגיע היום הגדול, חיברנו את ג'וליאן לתחת של מוריס וגררנו אותו בפעם האחרונה בתור נוודים אל ביתנו החדש. בעל הבית החמוד (שאין לנו מושג איך הוא נראה) השאיר לנו את המפתחות בתוך הברביקיו עם ספר ילדים מקסים good night ,canada כנראה סיפרו לו שיש לנו ילדים ושאנחנו חדשים בשטח. חוץ מהספר הוא השאיר גם את כל המראות, התאורה, הארונות ואפילו תמונות ופמוטים יפים שלא ציפינו להם. הפתעה נחמדה. מיד הסתערנו על ג'וליאן והעברנו את תכולתו אל תוך הבית כולל המזרונים. חשבנו שאין לנו הרבה ג'אנק אבל איכשהו הצלחנו לצבור לא מעט. כשסיימנו אפי הניף אותי (הרים בקושי והתאמץ לא לקרוס) מעבר לסף הדלת בעוד איתי מצלם ואז נדרש לחזור על המחווה במדויק עם כל אחד מהילדים בתורו.

לא הצעת לי נישואין, עכשיו תשלם.

הבית מקסים, יש כל כך הרבה מקום בשתי הקומות שאנחנו כל היום צועקים איפההההה אתההההה? מבטיחה לעשות לו סשן תמונות מסודר בתום השיפוץ. בינתיים קבלו את הספה החדשה שלנו, הרהיט הראשון והיחיד שהגיע בינתיים. מעניין כמה זמן תישאר לבנה. טלויזיה תהיה רק בג'וליאן. גם מעניין כמה זמן.

 

























שיואווו אמבטיה! כבר שכחנו. 


כשקמנו בבוקר הראשון התחיל לרדת שלג. ישבנו מול החלונות הגדולים ובהינו בפתיתים הלבנים נופלים ומלבינים אט אט את הגינה. יותר מהפנט מטלויזיה. בלילה הדלקנו את האור בגינה שיאיר המרבד הלבן, שכבנו על המזרונים מול החלון והרגשנו כמו בקמפינג בשלג (רק שהיה חם ונעים). בבוקר הוא נעלם כמעט לגמרי ככה זה בונקובר, קנדה לייט.

ביום ראשון שעבר בערב בעודנו נוסעים במורד הרחוב שמנו לב שלפני כל בית מונחים בסדר מופתי פח פלסטיק, ארגז פלסטיק כחול ושתי שקיות אחת כחולה ואחת צהובה. טלפון בהול לקרי מגלה שמדובר במיכלי מחזור של העירייה. כאן לוקחים את נושא המחזור ברצינות, ומחייבים להפריד את הזבל על פי הכללים הלא פשוטים שלהלן.

בארגז הכחול מיכלי פלסטיק (אבל רק עם סימון מיוחד), פחיות וקופסאות שימורים (בלי הנייר) וכלי זכוכית. הכל שטוף ונקי.
בשקית הצהובה נייר משרדי, נייר מבריק (מגזינים) וקרטון (ללא ציפוי שעווה או פלסטיק).
בשקית הכחולה עיתונים ודואר זבל לא מבריק.
את הזבל האורגני מומלץ לזרוק לפח קומפוסט מיוחד (זו עדיין לא דרישה)
אם נשאר משהו שלא נכנס לשום קטגוריה הוא יכול להזרק לפח הרגיל.
ואם כל זה לא מספיק יש פח נפרד עם מדבקה מיוחדת לגזם ועלים מהגינה.

אין הגבלה על כמות הזבל למחזור. זבל לא למחזור מותר רק פח אחד על כל פח נוסף משלמים. בנוסף יש רשימה ארוכה של דברים שאסור בכלל לזרוק כמו מכשירי אלקטרוניקה, שמנים (לרכב למשל) צבעים, מזרונים, בטריות וכו.. לכל הדברים האלה יש מרכזי מחזור משלהם.
מי שלא מפריד מסתכן בכך שלא יאספו לו את הזבל ומאחר והזבל בטאווסן נאסף רק פעם בשבוע זה אומר להתקע עם הזבל עוד שבוע שלם.

מודעות אקולוגית היא אחת הסיבות (מני רבות) שבגינן החלטנו לעבור לוונקובר. האפשרות להקטין את השפעתנו השלילית על כדור הארץ קוסמת לנו מאד (טוב לי בעיקר) אבל מה לעשות שהיא לא היתה בראש מעייננו בימים האחרונים ולכן רחמנא ליצלן - זרקנו את כל הזבלים לאותה השקית המטפטפת, ולא רק זה גם שכחנו לבדוק אם בעל הבית השאיר פח.
בחיי שהייתי מוותרת על כמה מראות יפות שהוא השאיר בשביל כמה פחי מחזור מכוערים, אבל לא מצאנו פח אחד לרפואה. וכך קמתי ב 6:45 בבוקר (המשאית מגיעה ב7:00) והנחתי את השקית המטפטפת שלנו על המדרכה לצד הפחים הממויינים בקפידה של השכנים. לא  יכולתי להניח אותה לילה קודם כי מסתובבות כאן חיות יער קטנות כמו ראקונים וסנאים שאוהבות לחטט ולפזר זבל. זבל לא ממויין ו-מפוזר על המדרכה בטח שלא נאסף.
עמדתי מתוחה כמו קפיץ ליד החלון לראות מה יעלה בגורל הזבל שלנו. המשאית הגיעה האיש קפץ ממנה, הרים את השקית, הסתכל עליה מוזר, ניער אותה קצת, חשב עוד קצת והעיף אותה למשאית. נשמתי לרווחה. באותו יום קנינו פח, ארגז ושקיות מחזור ומאז אני שוטפת כל קופסת שימורים, בודקת כל מיכל פלסטיק ומתייקת כל פיסת נייר וקרטון במקומם. מדהים לראות כמה מעט זבל נשאר בפח הרגיל. זה לוקח זמן ואת כל המקום בארון מתחת לכיור אבל זה מרגיש טוב. כשנהיה גדולים (אחרי השיפוץ) נתחיל לעשות גם קומפוסט.

ואפרופו שיפוץ, מאז שהעברנו פקדו את הבית שרשרת קבלנים ארוכה, חלקם כמה פעמים. רובם הבטיחו לחזור עם הצעת מחיר ונעלמו. אנחנו חושדים שהקיר שלנו מבריח אותם. מדובר בקיר בין הנישה בסלון לחדר שינה (בתמונה מאחורי הילדים על הספה) שאנחנו רוצים לשבור ולהפוך של שניהם למטבח/ח.אוכל. הקיר הזה מעבר להיותו תומך סטרוקטורלית בכל העסק גם מכיל בתוכו מכל טוב חשמלים וצנרת. שני קבלנים בינתיים לא ברחו. אחד מהם חבר של קרי (לכן מתפדח לברוח) חתך חורים בגבס והביא סוללה של בעלי מקצוע מתמחים שיציצו פנימה ויתנו חוות דעת. אנחנו מחכים להצעת מחיר בימים הקרובים.

הילדים התחילו ללמוד בבית הספר השכונתי. 14 ילדים בכיתת הגן של גור (עם גננת וסייעת). 18 ילדים בכיתה של איתי עם שתי מורות שמתחלקות בינהן בימי השבוע, פן ישחקו חלילה. הכל מתנהל לאט, בשקט וברוגע. 

שאלנו מה להביא וציפינו לרשימת ספרים וציוד ארוכה. אמרו עיפרון ומחק וגם זה בקושי. הכל מקבלים בכיתה כולל יומן שחוזר הביתה בודד כי עד כיתה ד' אין שיעורי בית (ואין תיק כבד לסחוב) וגם אז מתחילים לאט ובהדרגה. יש רק מבחנונים (little test) באיות פעם בשבוע. 

איתי מבסוט מאד מהילדים הנחמדים ומהאוירה. גור פחות מבסוט. כשבאתי לקחת אותו הגננת שאלה אותי איך אומרים לחכות בעברית. אני אתרגם לכם לקנדית - גברת, לילד שלך יש בעיה בדחיית סיפוקים. ממה שאפי הצליח להוציא ממנה (היא היתה בפוסט טראומה) הוא יצא מהכיתה ושוטט במסדרון ללא מטרה, נשכב על השטיח בזמן שסיפרו סיפור (הביאו לו כסא) וכשחזרו מההפסקה בחוץ הוא סירב לשטוף ידיים ורצה לאכול מיד. למזלו של גור ולמזלה של הגננת, הגן מתחיל כאן ב9 ונגמר ב11:30 ובנוסף ביקשו שנבוא לקחת אותו חצי שעה יותר מוקדם עד שיתאפס ויבין איפה נחת. לשלי מצאתי מפגש/חוג לילדים בגילה, שלוש פעמים בשבוע עד 11:30 אז מסתדר לנו יופי.

מגרשי המשחקים של בית הספר- אין גדר והילדים לא בורחים.. (חוץ מגור כמובן)

ולסיום תמונת מחזור של בוגרי ג'וליאן ומוריס (מינוס הצלמת) עם חולצות סוף מסלול שהכינה לנו חברתי החמודה ורדית לפני שנסענו.

 

ג'וליאן, בתפקידו החדש כחדר אורחים מחכה לכם עכשיו. אמאבא באים בפסח ואנחנו לוקחים הזמנות לקיץ.

נשיקות יקרים