בוחקים

 הזמן עבר לנו מהר מדי. שלושה שבועות כמו שלושה ימים. והיה לנו כל כך נעים וכיף הביחד המרוכז הזה, שעכשיו הם חסרים לנו אפילו יותר מקודם. מצד שני אי אפשר שלא לצחוק מהתמונות שמזכירות לנו כמה כיף היה, אז בוחקים.

ביום של הטיסה חזרה, התחילו להשבר דברים בבית כאילו הם מזדהים עם ליבנו השבור, ראשונה נשברה הכוס האהובה עלי ללא סיבה (לא נפלה או משהו) אחריה נשבר המושב של השירותים בעוד שושה עושה עליו מספר שתיים וצבט לה את האצבעות. אבל השיא היה שבאותו הלילה אחד העצים הענקיים בגינה (שלא יכל לשאת את הטריילר הנטוש) קרס מלוא קומתו לגינה של השכנים. למרבה המזל אף אחד לא נפגע. האמת היא שלא שמנו לב בכלל (ירד גשם אז לא יצאנו לגינה) עד למחרת בצהריים שדפקה השכנה בדלת ושאלה אם לא קשה לנו במטוטא להזיז את העץ המפלצתי שלנו מהגינה שלה.

עץ כזה אי אפשר פשוט להרים ונצטרך כנראה לקרוא לחברה שמתמחה בהזזת עצים (יש כאן די הרבה כאלה אולי כי יש די הרבה עצים). אותה שכנה גם ציינה שלעץ כמעט ואין שורשים ושכדאי לבדוק אם אולי הבעיה היא באדמה ולא בעץ. שאז העצים שלידו עלולים גם הם ליפול וזה כבר לא יגמר טוב כי העץ שנפל הוא גמד לעומתם. בקיצור לפני המומחים להזזת עצים יבוא מומחה להערכת עצים שנקרא arborist לחוות דיעה על יציבותם של הענקים שנותרו עומדים.

והמסר ילדים, מי שיש לו שורשים בלתי מספקים (אנחנו למשל) שלא יתפלא אם הוא נשבר.
אנחנו עוד רחוקים מלהשבר אבל הגעגועים לשורשים המעטים שהיו לנו מגמדים את כל הקשיים האחרים. אולי כי הקשיים האחרים הם בעצם אתגרים עם תכניות חומש א' וב' והגעגועים הם פשוט מה שהם ומה שלא נעשה הם תמיד יהיו שם.

יאללה בואו תיבחקו איתנו..

 הגברים בפאב רואים משחק של הcanucks קבוצת ההוקי האגדית של וונקובר. כל המחוז מאוחד מאחורי הקבוצה הזאת. ואחרי נצחון האוהדים שומטים לרגע את הנימוס הקנדי וצופרים ברחובות כטובי הארסים.

 סיור ב granville island. מרכז בילויים שוקק על אי בפתחה של downtown vancouver עם שוק, בוטיקים ומסעדות. אורי טחן לובסטר בזמן שהילדים ליקקו גלידה אבל הכוכבת היתה גבעת דשא תלולה שילדים התגלגו במורדה חזור והתגלגל. התמונות הכי יפות של הגילגולים נעלמו לי. אבא, אנא שלח את שלך, וגם את הסרט, אני אנסה להעלות אותו.

מקדש בודהיסטי גדול בלב ריצ'מונד. מספרם הרב של עולי עדות סין מצדיק את קיומו. קיבלנו הסבר על רגל אחת מול הפסל הענק של בודהה (אסור לצלם) וגם הצצה פרטית לחדר המדיטציה המרשים שבימי שבת נערכים בו שיעורי מדיטציה שפתוחים לקהל הרחב. שבת הבאה אני שם, אם אפי לא יסע עם חבר לעשות קיאקים.

steveston כבר כתבתי על הטיילת בכפר הדייגים החמוד הזה, אבל אז היה שיא החורף, עכשיו כבר אפשר לצמצם את העיניים והופ אנחנו בנמל ת"א.

אמא ואבא נסעו לטיול בן יומיים בsunshine coast מקום מאאאמם (אבא אולי תעשה עליו פוסט אורח?)  ואנחנו חקרנו קרוב לבית את החוף בצד המערבי של tsawwassen מצאנו תצפית משגעת והמון מדרגות שמובילות לחוף שכולם, מספורטאים רציניים ועד ועקרות בית עגלגלות וחדורות מוטיבציה עולים ויורדים בהן אדומי פנים ומתנשפים.

Add captio

למחרת הכיתה של איתי יצאה לטיול לנקות את החוף שליד המעבורת (לויקטוריה). התנדבתי להסיע וגם להשגיח. גשם עצבני ירד (מה פתאום,לא מבטלים טיול בגלל גשם) החוף דנן, שדמיינתי אותו עם חול זהוב ושמשיות התגלה כרצועת ביצה טובענית מכוסה בשכבת אצות עבה ומבאישה עם ניחוח תואם. חילקו לנו שקיות וכפפות שחלילה לא נלכלך את הידיים. ארבעת הבנים הנלהבים שהייתי אחראית עליהם (כולל איתי) רצו בספרינטים מרימים פה ושם פיסות זבלים וגופות מרקיבות של סרטנים בעוד אני מבוססת אחריהם באצות, מנסה שלא לאבד אותם, עם שקית הזבל שמרגע לרגע נעשתה יותר כבדה. ממבט ראשון החוף היה נראה נקי (חוץ מהאצות הדוחות אך הטבעיות) אבל הבנים צליחו לאסוף לא מעט זבל שרובו המכריע כדורים אובדים ממועדון הגולף הסמוך. עוד נרשמו חצי קליפת אגוז קוקוס (נשטף מהוואי?) וסמרטוט בד קבור בבוץ ליד חתיכת מתכת שלא הצלחנו למשוך במלואם. הבנים מיד הניחו שמדובר באוטו ולידו גופה, CSI tsawwassen . חזרנו הביתה התפשטנו ליד הדלת ורצנו להתקלח. מוריס האומלל עוד מריח כמו סרטנים רקובים.

אמא ואבא חזרו ונסענו ל white rock עיירה על הגבול עם ארה"ב ששמה ניתן לה על שום סלע די גדול לבן (צבוע) שעומד על החוף

ולקינוח, הגן היפני בUBC בשיא פריחת עצי הדובדבן.כל כך יפה שבא לבחוק.

  נשיקות יקרים