והיום ילדים בפינת החידה. מי מזהה את הפטריה שבתמונה? שאגב לא צולמה ביער עבות אלא בחנייה בבית כחצי מטר ממוריס. עבר לי בראש להפוך אותה לפריטטה יאמית אבל לילך שבדיוק היתה אצלנו עצרה אותי בגופה וטענה בתוקף שזו לא אורנית. חתכתי חתיכה והפכתי אותה (על האדמה ליד) כדי שתראו גם את החלק התחתון.
ועכשיו לפינת הציטוטים. רק שתי אפיזודות ודי.
זבוב גדול נכנס לחדר של הילדים, איתי פורץ לסלון " זבוב זבל has breached our defenses !!" (יותר מדי מלחמת הכוכבים)
גור עונה ברוגע "אבל הוא לא עושה כלום לאנשים, אנשים הם לא זבל.." (ההמ..)
אני לאיתי "אתה יודע שספתא רוזלין באה לבקר אותנו עוד מעט?"
איתי - תני לי שקית להקיא!
אני - למההההה?
איתי - "מההתרגשות!"
הקיץ בעיצומו אחרי התחלה מג'עג'עת ורטובה (חברנו הקנדים התנצלו ממושכות ואמרו שזה ממש לא אופייני) היום (23 מעלות) הפעלנו את המזגן באוטו. היינו פותחים חלונות אבל שלי מפחדת מהרוח.
אתמול הלכנו ליומולדת של חבר מהגן של גור בפארק המים בלדנר. לא מדובר בפארק מים כפי שאתם מכירים עם מגלשות אלא במשטח בטון שהוא חלק מהפארק השכונתי ושממנו יוצאות שלל מזרקות צבעוניות ומשפריצי מים למינהם לשמחת הילדים. והכי שמחה, זה חינם לגמרי.
כל עיירה שמכבדת את עצמה מתהדרת בפארק מים שכזה. בפארק diefenbaker השכונתי שלנו נפתח ממש באותו היום אחד חדש ומשוכלל מסוגו. כל העיר חיכתה לפתיחה החגיגית אבל שבעי מים מהיומולדת באנו דווקא כדי לבדוק את תכנית הקיץ של עיריית טאוואסן שכוללת סדרת של הופעות ולאחריהם סרט באויר הפתוח של הפארק. כבר היה שווה להגיע בשביל הbouncy castles הלא הן הטירות המתנפחות הבלתי נמנעות (כל עוד לא גובים 3 דולר לילד ל4 דקות אנחנו מבסוטים) הילדים גם נהנו לחפור לחפש ביצי דינוזאורים מסוכרות ולחבוט בפיניאטה (בשביל עוד סוכריות). אחר כך ניגנו delta concert band חבורה של בני גיל הזהב חביבים שצר לי לאמר, זקוקים נואשות לכוונון קולקטיבי של מכשירי השמיעה שלהם. הסרט שהובטח, פארק היורה תוזמן לdusk מושג מעורפל לכל הדעות. טיפסנו על הגבעה שלמרגלותיו נופח המסך הענק, פרסנו את השמיכה וחיכינו, וחיכינו, והתחלנו לנשנש את הפופקורן וחיכינו וחיכינו. ב9:30 בערב כנראה הגיע הdusk המיוחל ואז החלה מסכת פרסומות לעידוד העסקים המקומיים שלא היתה מביישת קמפיין בחירות. השתכנענו לקנות רק מקומי ואז התחילו להקריא את המספרים הזוכים באיזושהי הגרלה. כשכבר נואשתי מלראות את קצה קצהו של דינוזאור התחיל הסרט. לא זכרתי אותו כסרט מפחיד במיוחד רק כמה דינוזאורים גדולים, שואגים ורודפים אחרי אנשים אבל סצנת הפתיחה כללה איש שנאכל חיים על ידי דינזאור נעלם שכלוא בקופסא תוך זעקות אימים (שלי - "מה קרה לו?"). אופס.. ואז במקביל למתקפה על המסך החלה מתקפה אמיתית של יתושות שהיו יכולות בקלות להיות אקסטרות בסרט מחמת גודלן. הבטנו מסביב, אנשים היו עסוקים בכיסוי עצמם ואהוביהם בעננת DEET ריחנית. עקוצים ומגרדים התקפלנו וחזרנו הביתה. בפעם הבאה הסרט יהיה חביב יותר (צעצוע של סיפור) ונבוא מוכנים למלחמה בפארק היורה של טאוואסן.
קיבלתי פס מאפי לבילוי של בנות בלבד עם אורית בוונקובר שהותנה בהשארת האוטו לטובת ביקור עם הילדים בספרייה העירונית, אז נסעתי אוטובוס בפעם הראשונה עד לתחנת הsky train בריצ'מונד ומשם לונקובר. כך נראה אוטובוס קנדי טיפוסי:
מאחורי הנהג מצויר קו אדום שאסור לעמוד לפניו בשעת הנסיעה פן תוסח דעתו. כשני מטר מאחורי הקו האדום יש קו כחול שאסור לעמוד לפניו במידה ועולה לאוטובוס כיסא גלגלים פן תחסם דרכו. בין שני הקוים יש שורה של כסאות שמורים למאותגרי ניידות למינהן ומעליה שלט נוגע ללב שמתחיל במילים take a moment to remember..כמעט המשכתי בקול - את בניו ובנותיו שנפלו... עלונים הפזורים ברחבי האוטובוס מזכירים שרגליים על המושבים זה לא נאה ושלט פרסומת גדול מתריע שאנחנו לא לבד באוטובוס ומעודד התחשבות.
סדרת החינוך האוטובוסית הזאת מייצגת כל כך את הגישה החינוכית הקנדית. גם עם ילדים, חוזרים על אותם דברים שוב ושוב בסבלנות, בשקט והכי חשוב בליווי הסבר (שבדרך כלל קשור בהשפעה של המעשה על האחר) עד שזה מחלחל.
ירדתי מהאוטובוס מלווה במבטיהם מלאי הרחמים של הנוסעים (מסכנה, מצלמת שלטים באוטובוס.. מעניין מאיזה מוסד היא ברחה )
בכניסה לרכבת היו עמדות לקניית כרטיסים אבל משהו היה חסר לי.. בשביל הכיף שלכם נסו להביט בתמונה למטה ולגלות לבד
טוב אני אגלה לכם. בכל תחנות הרכבת התחתית או העילית העירוניות שביקרתי בהן אי פעם היה איזשהו מחסום/שער בין עמדת קניית הכרטיסים לרכבת עצמה שמצריך הכנסת הכרטיס כהוכחה לתשלום. כאן אין. אני אגיד את זה עוד פעם לוודא שהבנתם לא בודקים שהנוסע קנה כרטיס. אם תסתכלו טוב תראו שלט כחול (שקל לפספס אם לא מרימים את הראש) fare paid zone כלומר מי שעובר אותו אמור להיות בעל כרטיס. חברים ששאלתי אמרו שיש שמועות על כרטיסן מיתולוגי שבודק ברכבת עצמה, כבר שנים שהם נוסעים ברכבת ועוד לא זכו לראות אותו. למרות שהייתי עדה לתופעה במו עיניי אני עדיין מתקשה להאמין שדבר כזה קיים. בארץ הקודש אם זכור לי נכון אי אפשר לצאת מהרכבת בלי כרטיס שלא לדבר על להכנס. מעניין אם היו עושים ניסוי כזה תוך כמה ימים הרכבת היתה פושטת רגל.
בכל מקרה הרכבת פלטה אותי בפופיק של ונקובר העיר הגדולה היישר לסיור ארכיטקטואלי מודרך של איזור העסקים שארגנה לנו אורית. בהנתן כמה שעות נטולות ילדים, ובהנחה שאין אף מכונת כביסה באיזור, אני נוטה להשתרע עם קפה ביד תוך בהייה חסרת תכלית באופק. בונקובר יש טונות של אופק יפה והמון אופציות לקפה אבל מזל שאורית כזאת תרבותית כי הסיור היה מעולה ומאלף. הסניליות מונעת ממני לשתף בכל פרטי הסיור אז רק הסבר אחד קטן. בונקובר יש הגבלה חמורה על בנייה לגובה וזאת על מנת לשמר את הנופים המרהיבים של המים וההרים מסביב. אם בניין מסויים רוצה לבנות לגובה מעבר למותר הוא צריך לקנות את "זכויות האויר" של בניין נמוך ועתיק לידו, מה שמבטיח שהוא ישאר נמוך (כי הוא מכר את זכויות האויר שלו) והכי חשוב שיהיה לו כסף להשתפץ ולהשתמר. בנוסף ברחבי העיר מפוזרים View cones וירטואלים - נקודות בעיר שכשעומדים עליהן ופונים לכוון ההרים אסור לאף בניין בדרך להסתיר. כך יצא שהעיר היא בליל נעים של בניינים גבוהים וחדשים לצד בניינים נמוכים ועתיקים שחיים בסמביוזה בה כולם מרוויחים והאפקט הכללי הוא אקלקטי ואורירי.
אי אפשר בלי כמה תמונות
הלובי המרהיב של הmarine building אינסוף פרטים ימיים קטנים בסגנון ארט דקו. הסיפור שלו מרתק, אם יש זמן תגגלו.
פסל סביבתי, הקוביות עולות ויורדות לפי המעליות בתוך הבניין
הכנסיה העתיקה ששכחתי את שמה. כשהמלכה מגיעה לעיר היא לא מפספסת הזדמנות להתפלל כאן. לידה עומד בניין גבוה שקנה ממנה את זכויות האויר שלה ובכך איפשר את השיפוץ המקיף שהיא עברה. כתובתו של הבניין 666 park place וווווהההההה (צחוק שטני)
הגלריה לאמנות. כאן מתקיימות מדי שבוע הפגנות בנושאים שונים שתכלס הופכות למסיבות רחוב המוניות.
בדרך חזרה מתחנת האוטובוס הביתה קלטתי פתאום שעל הכיסויים של פתחי הניקוז בכביש יש צורה של דג. ישר התחשק לי דג על הגריל אבל עיון מעמיק יותר העלה שכתוב leads to fish habitat, do not pollute בתרגום חופשי - אל תזרקו כאן זבל כי הוא יגיע לבית של הדגים. עדיין התחשק לי דג על הגריל.
היום נפרדנו מאבירם ואורית שחוזרים לישראל סופית בסוף החודש. זאת הבעיה עם חברים ישראלים מUBC הם באים לוונקובר בשביל לעשות כיף, אולי איזה פוסט דוק קטן על הדרך אבל רובם בסוף חוזרים. למי ששוקל לימודים בחו"ל UBC מומלצת בחום, הלוקיישן אחד מהמהממים שיש והאוירה של קיבוץ רב לאומי (גם האוניברסיטה לא רעה). ילדים מכל צבעי הקשת משחקים יחדיו על הדשא. הכי קרוב לאוטופיה. הנה תמונה של סבא סיני מנדנד את שלי בקיבוץ
והנה תמונות ממנגל הפרידה ממשפחת הדר. יום מושלם של שמש, לא היה אחד בונקובר שנשאר בבית ועדיין איכשהו לא צפוף בחוף
מתכון לסיום
למי שיש לו בלנדר חיה (כמו ויטמיקס) תחסכו את הכסף (והסוכר) של הגלידות. שני לימונים מקולפים, כוס פטל קפוא, כמה טיפות סטביה (או ממתיק אחר) מגש סטנדרטי של קוביות קרח. אאאוואללה סורבה לימון ופטל. אפשר להקפיא שמנת במגש של הקרח במקום מים ואז יוצאת גלידת שמנת ואפשר להחליף את הפירות חופשי במה שבא לכם.
בהמשך השבוע המדור יוצא לדרכים לשבועיים באיזור okanagan והkootenays. מחמת הריחוק והספק לגבי זמינותו של האינטרנט הסלולרי, אנא הצטיידו בסבלנות.
לילה טוב יקרים
