ספר הג'ונגל

לא זכור לי אם יש כזה בישראל, אבל בטח לא בהתלהבות שיש כאן. גירי מדרכה הם הלהיט של הקיץ. כל שטח דמוי בטון לא חשוב איפה פרטי או ציבורי נצבע בשלל עיטורים צבעוניים פרי ידיהם המאובקות של קטקטים כלשהם. נחשפנו אליהם לראשונה כששלי הוזמנה לעזור לקשט את החנייה של צ'לסי ואמילי השכנות ממול (ששלי מעריצה את האדמה עליה הן דורכות) ואז גור קיבל סט גירים מתנה מהסייעת בגן ומאז גם הפטיו שלנו מצוייר למשעי. אפי עוד קצת חושש שהוא ישאר כך לנצח אבל אומרים שהגשם מוחק את זה לגמרי. אולי זו הסיבה לחוסר פופולריות בארץ, צריך להתחייב לציור אחד ממאי עד אוקטובר.

קבענו בפארק Diefenbaker עם תמי ואמילי. בושה וחרפה שזאת הפעם הראשונה שאנחנו מבקרים בפארק המקסים הזה למרות שהוא ממש קרוב אלינו. הבנות מיצו את השעשועים וקפצו לאכיל את הברווזים באגם. תמי סיפקה להן שתי שקיות גרעינים למרות השלט שאוסר בפירוש להאכיל אותם. היא טוענת בתוקף שהיא קנדית מדורי דורות אבל אני לא אתפלא אם מסתתר איזה מזרח תיכוני בשושלת שלה. קנדים אמיתיים לא מתעלמים ככה משלטים לאור יום..

 שלי וLittle Emily (להבדיל מאמילי המקורית השכנה הנערצת)

הקרפיונים באגם התמים הזה קרובי משפחה של נסי המפלצת מלוך נס. כאלה גדולים עוד לא ראיתי. ובכלל שמתי לב שהרבה יצורים כאן יותר גדולים מהממוצע בארץ. העכביש שכיפכפתי למשל וגם השפיריות והפרפרים כאן ישר מתוך ג'וראסיק פארק

חגיגות יומולדת לקנדה ב1 ביולי בסטיבסטון. היה שמח אך המוני, כזה שצריך כל הזמן לעשות ספירת מלאי לוודא שאף אחד מצאצאנו לא נרמס. בכל זאת היה נחמד כי פגשנו שם את לילך וגלעד, טריים טריים מהמטוס, שבאו לכאן לעשות דוקטורט ולהסניף קצת קנדה. שלושת ילדיהם המתוקים לא רק בני אותם הגילאים ואותו הסדר (בן בן בת) כמו השלישיה שלנו,  יהלי, גוני ותאה יכולים בקלות להיות התאומים האובדים של איתי גור ושלי, בדיספוזיציה ובמהות הכללית. במיוחד הסנדביצים עשו לנו דה-ז'אוו הדדי מתמשך. קשה להסביר אבל יש בזה משהו מאד משחרר כשמקבלים כזאת הוכחה לכך שבעצם יש לנו מעט מאד שליטה על התפתחות האישיות של ילדך. גלעד הזכיר לי במעומעם מחקר שקראתי במהלך התואר (הדי מיותר) במדעי ההתנהגות שהגיע למסקנה שהגורם שהכי משפיע על האישיות הוא המיקום במשפחה. וואללה..

ברחנו מההמונים ומצאנו פינה שקטה לאכול גלידה.

אחחחחחח..

אה! וללילך יש בטן חמודה עם עוד מתוקונת בפנים, ובטן הריונית כך מסתבר זה רישיון להרוג, או לפחות לאכול סלמון. החגיגות בסטיבסון משולבות עם פסטיבל הסלמון השנתי שבמסגרתו נצלות כמויות עתק של סלמון על מנגלים אימתניים ונמכרים ב14 דולר לצלחת. הגענו לדוכן כדי לראות את הסלמון האחרון נמכר ממש מתחת לאפנו. נגמר, אין יותר פירור סלמון למכירה. המוכרת העיפה מבט אחד בבטן ונתנה ללילך מתנה את הצלחת שהיא שמרה לעצמה. חביבות קנדית במיטבה.

טיול ל..נו תקראו בשלט. שעה וחצי מהבית

 אבירם אירגן לנו מסלול הליכה 5 ק"מ הלו"ש ביער גשם חוף מערבי טיפוסי. הרגשתי כאילו נקלענו לאטרקציה בדיסני לנד. עצי הפיר והארז הצפופים מכוסים בטחב ירקרק, למרגלותיהם שרכים ענקיים, האדמה בוצית בגוון שוקולד מקס ברנר, המים הצלולים והנופים הקיטשיים. זה לא נראה אמיתי. המסלול  התפתל לאורך נהר. רוב המסלול רק שמענו אותו רוחש לידנו עד שהגענו לפתח בעצים וירדנו אליו לשיעור בהקפצת אבנים. בסוף חיכה לנו מפל גועש שריסס אותנו ועשה לנו נוסטלגיה לניאגרה 

 לאורך המסלול היו שיחים עם salmon berries כמו פטל ורוד צהוב. עוד לא הכרנו כאלה אבל אורית אישרה שזה אכיל.

 העץ הזה היה זקוק לחיבוק..

נא להגדיל, שימו לב למפל המרשים אבל בעיקר לבוקס המרשים. מכות ה"כאילו" מועלות אצלנו לדרגת אמנות.

שיואו..

 היד שלי בתוך המים. צלול זו לא מילה

 קינחנו בפיקניק על גדות אגם Alouette הקרוב והיפהההה.

מחרתיים אנו יוצאים לטיול בן 10 ימים ב-sunshine coast וVancouver Island. ג'וליאן כבר לא יכול לחכות. " אני טריילר גאה" הוא אמר לי, "נולדתי לקרוע את הדרכים עם הרוח מתבדרת באנטנה שלי, לא לעמוד על הדשא בגינה על תקן חדר אורחים/עבודה/מדיטציה/WII ומה עשיתם למוריס? קשה לי להאמין שככה הוא נטש אותי לטובת נסיעות הלוך ושוב לסופר.."

נשיקות יקרים