בעמק יפה בין הרים ושדות

השכן חזר, הזיז את האוטו שלו וג'וליאן יצא לחופשי. לפני זה הזמנו איש שיטפל בצרעות. הוא עטה על עצמו מסכה של כוורנים וכפפות מיוחדות עם שרוולים, התיז קצת ספריי לתוך החור של הקן ואז הפיל אותו עם מטטא. בראיין השכן נפל מצחוק והכתיר אותנו כלפלפי השנה כשאפי סיפר לו ששילמנו 85$ להוריד קן צרעות קטן. שיצחק, דולר לכל עקיצה פוטנציאלית זה דיל מעולה.

אז שוב יצאנו לדרכים, הפעם התלוו אלינו בפרץ ספונטניות אביבית ויזהר על ילדיהם. כל חיי יחלתי לחברים כאלה קלילים ומובטלים. בלי תכנונים של חודשים ובלי מסלול מוגדר, זורקים כמה דברים לאוטו ונוסעים.
הנסיעה מזרחה דרך עמק נהר הFraser זרועה חוות ירקרקות. יצאנו מאוחר והשמש התחילה לשקוע אז עצרנו בקמפינג ירקרק.

למחרת כיוונו את הGPS ל-Harrison hot springs אגם יפיפה בצבע טורקיז טרופי שמבעבעים מתוכו מעיינות חמים. שבטי ה first nations, (אינדיאנים זה לא פוליטיקלי קורקט) נהנו ממנו חופשי ויחסו לו סגולות מרפא רבות עד שבא האדם הלבן, בנה מבנה בטון סביב המקור המבעבע, תלה שלט "זהירות סכנת כוייה" והזרים את המים החמים לבריכה של בית המלון הסמוך. 
כדי להנות מהם אפשר לשלם 180$ דולר ללילה לבית המלון שלו שש בריכות מושקעות או להצטופף עם ההמון בבריכה הציבורית הקטנה והמדכאת. דימיינו לרגע את חמשת הילדים המשותפים שלנו קופצים מעל לראשיהם של יושבי הבריכה (הגריאטרים ברובם) וויתרנו. במקום התמקמנו על החוף היפה. המים לא היו חמים אבל לילדים לא היה אכפת.

למחרת המשכנו לעיירה Hope שזוקפת לזכותה שני כתרים - בירת פסלי העץ (chainsaw carving) ואי שם בשנות השמונים צילמו בה את הסרט רמבו. לרמבו אין לנו זיקה מיוחדת ואת הפסלים שמרנו לדרך חזור אז מצאנו קמפינג עם נוף לנהר. לעת ערב עצרו לידנו כמה חברה עם ארגז עמוס בסלמונים. הזמנו 4 דגים ענקיים במחיר מצחיק אבל לפני שהספקנו להשלים את העיסקה קלטנו את בעלת הקמפינג רצה לכיווננו ואותם עולים לטנדר ובורחים. היא הודיע לנו שאין להם רשיון לדיג מסחרי ולכן אסור להם למכור לנו דגים. כשהחשיך לגמרי חזרו אלינו שני סלמונים (הפעם בלי הטנדר שמושך תשומת לב).

למחרת ככשסיימנו להמרח מול הנוף נהיה כבר צהריים ושמנו פעמנו לOthello quintette tunnels. מדובר במסלול הליכה מלבב דרך סדרה של מנהרות המחוברות בינהן בגשרים שנחצבו בהר לטובת רכבת שעברה שם בזמן הבהלה הגדולה לזהב (ובמקרה הזה לכסף). המנהרות שמיושרות באופן מושלם אחת עם השנייה כדי לאפשר מעבר חלק של הרכבת נחשבו לפלא הנדסי באותה תקופה. נרשמה התלהבות מההליכה בחושך.

נחל קוצף בדרך למנהרות

אחה"צ התגלגלנו לעיירה Merrit שהכתירה את עצמה "בירת מוזיקת הקאנטרי של קנדה". התואר הנ"ל מתבסס על פסטיבל מוזיקת קאנטרי שנתי שנערך בה כמו גם על ציורי קיר וטביעות ידיים סטייל הוליווד של זמרי הקאנטרי לדורותיהם.
ועכשיו הזמן להתודות - אנחנו מתים על מוזיקת קאנטרי, המקבילה הצפון אמריקאית למוזיקה מזרחית. אין כמוה להעביר נסיעות ארוכות וגם הרדיו בבית מכוון קבוע לתחנת האהובה עלינו 93.7. מספר הבית שלנו הוא במקרה 937. סימן משמיים או מה?
היה חם מאד בMerrit אז למרות הערצתנו הרבה לז'אנר ויתרנו על השוואת כפות ידנו לכפותיה המעודנות של קרי אנדרווד והתמקמנו בקמפינג על גדות נחל גועש וקוצף. איתי השליך את עצמו שוב ושוב אל הזרם אל אפי שתפס אותו לפני שנסחף אל הלא נודע ושלי גידרה לעצמה לגונת פעוטות. תענוג.

הטיפוס מHope לMerrit  דרך Coquihalla summit. הזדחלנו עם ג'וליאן במעלה ההר. מהחלון ראינו זבובים עוקפים אותנו בעלייה.

הקמפינג על גדות הנחל

נפרדנו בצער מהנחל והמשכנו מזרחה לעבר Kelowna שבעמק האוקאנגן. העמק יוצר מיקרו אקלים צחיח סמי-מידברי שונה לחלוטין מהירוק השופע והפסגות המושלגות שמחוצה לו. במרכזו של העמק אגם אוקאנגן האינסופי ועוד כמה נלווים מוודאים שעדיין יהיה יפה בעיניים. קחו את אילת הוסיפו גבעות סטייל הגליל המערבי ותבלו ביקבים מרמת הגולן. בדרום העמק (לשם לא הגענו) הצחיחות מעמיקה ובמקום גליל מערבי יש גבעות סטייל בית קמה. האיזור כולו מלא מטעי פירות.

עוד ירוק..

מתחיל להצהיב

כרמים

אחרי עצירת סופר הכרחית עזבנו את kelowna העיר הגדולה על מרכזי הקניות האימתניים שלה והצפנו לKalamalka lake אגם מדהים ביופיו עם גוונים של כחול וירוק ששזורים בו ומתחלפים עם האור. התמונות לא עושות עימו חסד.
על האגם יושב Kekuli provincial park קמפינג מבוקש מעין כמוהו. בקיץ הוא מלא עד אפס מקום ובמגרש החנייה שלו מסתובבים טריילרים שמחכים ימים שמישהו יפנה את מקומו. היה לנו מזל של כלבים ואיך שהגענו השתחלנו למקום שנעזב חצי דקה קודם.

שיחררנו את מוריס ויצאנו לחקור את Vernon הסמוכה שידועה בציורי הקיר הצבעוניים שלה. בעודנו מביטים באחד הציורים ניגש אלינו צבע (עם סרבל מרוח והכל) ושאל אם אכפת לנו לעזור לו לסמן קיר שמיועד לציור חדש. יזהר מיד התנדב למשימה והוסיף לרזומה -  ע.צבע בוורנון - אחראי על סימון קוים ישרים (שהם כידוע הבסיס לכל ציור קיר מוצלח).

ואז טעינו בדרך. לשמחתו הגדולה של יאיר (הקטן של יזהר ואביבית) כושר הניווט הלקוי של אפי הביא אותו פנים אל פנים עם מושא חלומו מינקות הלוא הוא השופל (נו זה עם הכף). אביו תפס דיבור עם מנהל העבודה ולפני שהספיק להבין מה קורה לו, הקטן מצא את עצמו במושב עם הנהג מקבל שיעור בהפעלת שופלים. אחר כך הוא ירד למטה ואיבד את כושר הדיבור לכמה שעות.

היה חם נורא בורנון. מזיעים וסמוקי לחיים הגענו למזרקה בפאתי פארק שהתיזה עלינו ספריי מים. חשבנו שזאת פסגת ההתרעננות עד שהמשכנו לתוך הפארק המוצל וראינו באופק פארק מים. שיפשפנו את העיניים והוא עדיין היה שם. רצנו אליו בשארית כוחנו. נירוונה.

ליד פארק המים היה ציור קיר של ogopogo המפלצת של אגם אוקנאגן האומות הראשונות נשבעים שהיא קיימת ומסרבים לדוג באיזור שלה. יש אינספור סיפורים על מפגשים איתה ותמונות מטושטשות של עבמים שמציצים מהמים.

לקינוח דובדבנים בקטיף עצמי. 5 קילו נאכלו במטע, 5 חזרו איתנו לג'וליאן.

למחרת חזרנו לורנון לבקשת הקהל למוזאון המדע.

נפרדנו מאביבית ויזהר שהמשיכו בעוז לכוון הרוקיס וחזרנו לקמפינג ללילה אחרון באוקאנאגן. וכדי שלא נהיה עצובים מדי התחילה פתאום רוח והגיעו עננים באפור כהה שהעלו מופע ברקים מרשים על הגבעות שמסביב לאגם. ישבנו וצפינו בהם עד שהרעם התקרב לברק ומבול התחיל לרדת.

בבוקר עשינו מרתון חזרה לhope, בירת עסקאות הדגים המפוקפקות. באותו הקמפינג על גדות הפרייז'ר חנינו הפעם באיזור האוהלים שנשקף ממנו אחד הנופים היפים שהיו לנו בקמפינג אי פעם. אחר כך יצאנו לבדוק מקרוב את פסלי העץ המפורסמים.

למחרת בדרך הביתה עצרנו במפלי Bridal Veil שאכן דומים להינומה של כלה.

סטודנטית קוריאנית שאיימה לחטוף את שלי.

מחר מגיעה אלינו ספתא רוזלין האהובה שלנו. אנחנו מתרגשים מאד מאד מאד ומחכים לה בכליון עיניים.

נשיקות יקרים