ספתא רוזלין בידינו

הטיסה של ספתא רוזלין ידעה כמה אנחנו נרגשים, עשתה לנו דווקא ודפקה איחור של כמה שעות טובות. שיהיה עוד זמן לכסוס ציפורניים. מזל שלאפי היה החזון להתעדכן באתר של שדה התעופה לפני שיצאנו כך שלפחות כססנו בבית. שלי וגור נרדמו באוטו בדרך לשדה אז רק איתי ואני קפצנו עליה כשיצאה סוף סוף. השלמנו סבב נשיבוקים מרוגשים עם אפי ויושבי המכונית המנומנמים ולקחנו אותה הביתה.

למחרת בבוקר הילדים לקחו את ספתא לטיול בחוץ להראות לה את בית הספר הסגור עדיין. הקפיצה מ40 מעלות בצל בב"ש (נו טוב 36 בלהבים) ל23 מעלות בשמש הונקוברית הותירה אותה רועדת מקור כעלה נידף, מתחת לשכבות הסוודרים. הילדים הולבשו בפליזים לאות הזדהות.

כשחזרו מהטיול  נסענו היישר לקודש הקודשים של אמריקה הצפונית - cosco התמונה לא מטושטשת זו ההילה הקדושה ששורה על המקום.

אחרי שהצטיידנו בנייר טואלט לשנה ותחפושות ל Halloween (שיחול בעוד חודשיים) שמנו פעמנו לsteveston שכבר ראיתם המון פעמים (כי אנחנו גוררים לשם כל מי שבא לבקר) אז לא אלאה אתכם, רק תמונה של גור נוגע להנאתו בדג סלמון שהוצע למכירה באחת מסירות הדייגים. לקינוח הוא טעם מהקרח-עם-מיצי-הדג ליד הראש שלו.

ג'ט לג-שמט לג, יצאנו לקרוע את ונקובר. עצירה ספונטנית לארוחת צהריים (כי בוקר אצלנו מתחיל תמיד בצהריים) הביאה אותנו לפארק חמד עם נוף לfalse creek. ממול ניצנצו אלינו בנייני הזכוכית של הdowntown ומשמאל קרץ לנו Granville Island. דחינו את התכנית המקורית ויצאנו לצעדה רגלית עד אליו לאורך המים.

 
 
 
 
כשהגענו לאי עצרנו להתרעננות בפארק המים המקומי שהשוס הגדול שלו הוא מגלשת מים.

כל יום פורים? בשוק המפורסם שעל האי יש אוזני המן במחיר שערורייתי

בסוף הסיור, כאילו בהזמנה מצאנו סירונת שהחזירה אותנו לרציף ליד הפארק שממנו יצאנו

לטייל זו עבודה קשה אז לקחנו את ספתא לים הביתי שלנו לנוח ולספוג את הנוף. היה לה כל כך קררררר ששמיכת הפיקניק שלנו (עם הסטוריה של וילון מאיקאה) הפכה לפונצ'ו. אני מודה היה קצת קריר אפילו בשבילנו..

אחרי שהפשרנו את ספתא, נסענו לממש את תכניתנו לקרוע את העיר הגדולה. התחלנו בGas town שכונה שהיא כור מחצבתה של ונקובר על שם קפטיין John 'Gassy Jack' Deighton שנקרא כך לא על שם נפיחותיו הרמות אלא מפני שלא סתם את הצד ההפוך (הפה). מסתבר ש Gassy בתקופה הויקטוריאנית,היה כינוי למי שדיבר הרבה. מהפסל של הפטפטן המשכנו לאורך רחוב water היפה ועצרנו ליד שעון נדיר, גם הוא מאותה התקופה שעובד על קיטור.

קל לשכוח שונקובר היתה פעם המערב הפרוע..

נכון גם במנהטן יש כזה.


הרחוב הוביל אותנו לcanada place בניין שנבנה בשנות השמונים כמרכז אירועים וקונגרסים שמשקיף לנוף המפרץ ומזכיר מאד ספינת love boat קומפלט עם מפרשים (שבעצם אין לlove boat).


כפינאלה עלינו לראשו של בניין ה Harbour center שחלקו העליון נראה כמו צלחת מעופפת. הטיפוס במעלית שקופה על חלקו החיצוני של הבניין מגניב בפני עצמו אבל כנכנסנו למסעדה המסתובבת בראש הצלחת המעופפת עם הנוף הפנורמי שזז מול העיניים, נשמטה לנו הלסת. למי שלא רעב יש גם מצפה (לא מסתובב) שהכניסה אליו עולה כמו מנה ראשונה במסעדה. אפשר גם רק לשתות משהו ואז בכלל זה דיל המאה.

עם המפרשים זה Canada Place

הירוק מאחורי הבניינים זה סטנלי פארק, הריאה הירוקה של ונקובר הוא גדול יותר מסנטרל פארק (אבל מי משווה..)
נה נה נה נה נה שלנו יותר גדול!

ירדנו מהמגדל שבעים מהמראות ומהאוכל (הבינוני) ושמנו פעמנו לStanley Park ולעמודי הטוטם (Totem) מעשה ידיהם של שבטי הfirst nations שהיו כאן עוד לפני בוא האירופאים. כל עמוד מספר סיפור או מציין אירוע בחיי השבט וכולל חיות טיפוסיות לאיזור, לוייתנים, זאבים, דובים, עורבים ונשרים. בדרך לטוטמים יש תצפית לקו הרקיע של העיר. הזוי לראות מרחוק את הצלחת המעופפת שכמה דקות קודם אכלנו בה סלמון (בינוני).
 

 
 
ואיך אפשר בלי פארק מים. זה של סטנלי פארק כיאה למעמדו מתהדר גם במערה מטפטפת , גם באניה דולפת ובהרים מוריקים בתור תפאורה

ואם נשאר עוד מיץ יש גם גן משחקים שווה

המחרת היה בסימן שאנטי קרוב לבית. בצהריים התגלגלנו לגינה האקולוגית המקומית לסשן מוזיקה סוער של להקת Kuimba בליווי כלים מוזרים מרחבי הגלובוס. אפילו הילדים היו מרותקים.

 
 
היה גם שוק קטן עם תוצרת מקומית. קנינו פטל שחור שנקטף בבוקר ודבש מוקצף מהמעולים שטעמתי.

פרשנו לשלאפשטונדה ארוך, קמנו רעננים והצטרפנו לחגיגות במרכז הקניות של טאוואסן שכללו הופעה של להטוטן שגם חצה אבטיח על בטנו של מתנדב מודאג והופעות ריקוד בחסות הסטודיו המקומי. אחר כך היתה פיניאטה שלשם שינוי היתה מלאה בצעצועים במקום בממתקי זבל (ביאת המשיח?) וגולת הכותרת של הערב, סרט שהוקרן על מסך ענק במגרש החנייה. הפעם באנו מוכנים עם כסאות וקרם ריחני נגד יתושים. גם הסרט היה סימפטי יותר how to train your dragon.

ביום ראשון עשינו עצירה בלדנר השכנה לחזות בתצוגת המכוניות העתיקות השנתית. קצת זילזלנו בלדנר, ציפינו ל20 מכוניות, היו שם מאות. הרי התיעוד הסלקטיבי המפרך.

ככה הופכים את תא המטען לאוהל

ואת תא המטען לעוד מושב

ואת תא המטען לבבושקה

לשלי נמאס, רוצה הבייייייתההההההה!!!!!

טו

הילדים התנהגו זוועה. איתי וגור ערכו קרבות קולניים אחד עם השני תוך נפנוף איברים, חסימת הדרך וחלוקת כמעט כאפות לעוברי אורח תמימים. הורים קנדים אמיתיים היו לוקחים אותם הישר הביתה בליוי הרצאה על התנהגות מתחשבת במקומות ציבוריים. אנחנו צ'יפרנו אותם בטיול לKlahowya Village. מוזאון חי שמאפשר הצצה לחייהם של הfirst nations. איך שנכנסנו נפלנו על מה שהיה נראה לי כמו טקס טיהור/ברכה. לא הספקנו לשמוע את ההסבר אבל האישה שניהלה את הטקס ליטפה את המשתתפים אחד אחד במניפת נוצות גדולה תוך כוונה גדולה בעוד איש בכובע נוצות גדול שר ברקע. אקסטרא אנרגיות טובות אף פעם לא מזיק. אחר כך קיבלנו הסבר על חריטה של טוטמים ואז האיש שוב התחיל לשיר, רקדנו במעגל סביב הטוטם תוך קריאות היי! מתוזמנות שנועדו כדי לפריח בו נשמה.

לוכדי חלומות יפיפיים בצורת חיות

Birch bark biting  - יצירות אמנות סימטריות שמזכירות מפיות קרושה (כל ספתא פולניה היתה שמחה שיכסו לה את הטלויזיה) עשויות משכבה דקיקה של קליפת עץ לבנה. האיור נעשה בעזרת השיניים תוך נשיכות קטנות של הנייר המקופל לרבעים, שמיניות וכו. מדהים.

המנה העיקרית עבור הילדים, רכבת שנוסעת בתוך היער כשברקע נשמע סיפור ושיר על נסיכה שיוצאת עם חבריה החיות להציל את השמש מידי מכשף שכלא אותה בקופסא. לאורך המסילה הופיעו דמויות שהמחיזו את הסיפור והשמחה היתה רבה.

היה גם מזנון עם אוכל מסורתי. ליד הסלמון המתבקש כיכב בתפריט לחם בשם המיסתורי bannok. פינטזתי שהנה אני עומדת לגלות קמח אקזוטי נטול גלוטן מגרגרי יער, אך האישה החביבה והעגלגלה ששאלתי אמרה שהלחם עשוי מקמח רגיל לחלוטין ושהוא כמובן לא היה קיים בתפריט לפני שהאירופאים הגיעו. באסה.

האיש השר עם הכובע

בדרך הביתה עצרנו בbeaver lake שצמחי המים השתלטו עליו כמעט כליל ובprospect point תצפית אל North vancouver וlions gate bridge שמחבר אותה אל הפארק.

יש אליפות! אין סוודר!


גברת בוורוד

השבוע הזה עף כמו לחם bannok בועידת פלאו. ככה זה כשנהנים.
נשיקות יקרים