הרפתקאות ג'וליאן ומוריס בדרכים: נובמבר 2010

החזאים קיימו, השבוע היה סוער וגם קפוא. קפוא מינוס אחד מעלות קפוא. הקור הזה תפס אותנו לא מוכנים. בגדי החורף שהבאנו מהארץ הצחיקו את הקיפאון שהיה כאן. אז לקחנו את עצמנו לBerkeley העיר הסמוכה כדי לרכוש מעילים ראויים.

מצאנו לאפי ולי יופי של מעילי סקי. לילדים התקשנו למצוא משהו שיעמוד בספציפיקציות המדויקות שלנו ושלהם.

עוף על האש ביום "החם" בתחילת השבוע.

ביום שני הלכנו איתי ואני ולראות את החלק הראשון של הסרט האחרון בסדרת הארי פוטר. לקחתי את המצלמה למאורע המרגש אבל הבטריה נשארה מאחור. אולי עדיף, ככה יחסכו מכם פרצופיי המבועתים לנוכח הזוועות. נחשים אוכלי אדם, חבורת רוצחים "אוכלי מוות", דקירות בדם קר, חריטות בעור, סיפורים על מלאך המוות, עינויים ושאר ירקות. ג'יי קיי רולינג הגאונה הצליחה ליצור סדרת ספרי אימה הרד-קור לילדים ולהגניב אותה מתחת לאפם של ההורים במסווה של סיפורים נחמדים על ילד קוסם חנון עם משקפיים. לחלק השני אני לוקחת את אפי שיחזיק לי את היד.

מתישהו כשהפסיק הגשם נסענו לראות קצת עצים בMuir Woods. עצי הRedwoods מחזיקים בתואר המכובד - היצורים החיים הגבוהים והזקנים ביותר בעולם. עטפנו את הילדים בכל הבגדים שהיו בארון. אפי ואני לא לבשנו את המעילים החדשים כי לא נעים מהילדים הקפואים. העצים היו מדהימים אבל עשינו את המסלול המקוצר במהירות שיא, כשהגענו חזרה לבית הקפה בכניסה כבר לא הרגשנו את החלקים הקיצוניים (אף, אצבעות, וכו). התחממנו חזרה עם שוקו חם ועם מחממי הטוסיק האדירים במושבים של מוריס.

התנצלויות על התמונות המטושטשות, כנראה מהרעידות שלי.

שלי עם גזע של עץ בן 995 שנה

היום Thanksgiving - חג ההודיה. אמריקאים מזגזגים לאורכה ולרוחבה של היבשת כדי להתאחד עם משפחותיהם על תרנגול הודו צלוי ברוטב חמוציות, ולהזכר שבעצם ממש טוב להם ושמידי פעם כדאי לעצור ולהגיד תודה על כל הדברים הטובים שלוקחים כמובנים מאליהם.

התנור של ג'וליאן קטן על תרנגולי ההודו המפלצתיים שיש כאן אז הסתפקנו ברוטב חמוציות מוכן מהסופר (על נקניקיות) ותרד מוקרם.

בין ביס לביס אמרנו תודה.

גור: תודה שיש לנו את הטריילר הזה ותודה על ה-Wii ותודה על ארוחת Thanksgiving

שלי: אני תודה על הבצק (play-dough)

איתי: תודה על המשפחה הזאת, תודה על שיש לי כאלו הורים נפלאים תודה שיש לי שיער כזה טוב תודה על שרוב הטיולים שעשינו היו כיפיים, תודה על ה-Wii ותודה על משחק לגו הארי פוטר שנשאר אצל הדוד רוי.

אפי: תודה על הטיול הזה ותודה על המשפחה שלי ועל הגז שעושה לנו חום ואוכל טעים, ולverizon על החיבור לאינטרנט.

אני: תודה על הילדים ובעלי האהובים שלי ותודה גם עליכם משפחתנו המופלאה וחברנו הנהדרים על התמיכה והחום שאתם מפיצים בליבנו, גם כשקרלו בטוסיק.

מחר Black Friday יריית הפתיחה לקדחת הקניות לקראת חג המולד. החנויות נפתחות היום ב12 בלילה (חלקן מפשלות ונפתחות רק ב5 בבוקר) אנשים מקימים אוהלים מחוץ לחנות כדי להיות הראשונים להנות מהמבצעים. עם כל הכבוד אנחנו נתייצב בשעה שפוייה יותר כדי למצוא לילדים מעילים. תחזיקו אצבעות שישאר לנו משהו.

נשיקות יקרים.

האטרקציה המרכזית ב-San Simeon, היא Hearst Castle אבל קראנו שהסיורים המודרכים שלהם לא מתאימים לילדים לא מאולפים (אסור לגעת בכלום, אסור לדבר, אסור לרוץ וכו..) ולבד אפשר לסייר רק בגנים. ויתרנו ובמקום נסענו לבקר את כלבי הים הפיליים (Elephant seals) בחוף הקרוב. יצורים ענקיים שנקראים כך כי לזכרים יש חוטם גדול למדי שמזכיר חדק. אלפים מהם רובצים על החוף, משתזפים בשמש. מרחוק הם נראים כמו סלעים. הזכרים הפיליים משוטטים בעונה זאת אי שם בים בחיפוש אחר מזון לכן ראינו רק את הנקבות, התינוקות והזכרים הצעירים שעוד לא גידלו חוטם ונראים כמו כלבי ים רגילים אבל ענקיים.

הדרך לסן פרנסיסקו לאורך כביש החוף היא מהדרכים היפות בארה"ב. צוקים דרמטיים שמעבר אליהם האוקיאנוס הגדול. פה ושם אחוזה מבודדת או חוות בקר עם נוף מוווווושלם (בגלגול הבא אני חוזרת בתור אחת הפרות).

לבאים מצפון יש כל כמה קילומטרים עצירה לנקודת תצפית מעתיקת נשימה. לבאים מדרום (אנחנו) יש קדחת. אין שום אפשרות לעצור ולצלם. תצטרכו להאמין לנו כמה זה יפה. מה שעוד אין זה תחנות דלק. אנחנו ילדים טובים, ממלאים ברגע שהמיכל מגיע לרבע האחרון, במיוחד כשגוררים מאחור בהמה כמו ג'וליאן (ואל תספרו לו שקראתי לו ככה) הדלק ממש מתאדה. אז תוך כדי נסיעה על הכביש המדהים הזה הגענו לרבע מיכל והורנו לGPS לחפש תחנת דלק. הGPS חשב הרבה והגיע למסקנה המצערת שהדלק הקרוב נמצא כ-80 ק"מ צפונה. אפשרות אחרת, לחזור אחורה 40 קילומטרים. נשאנו תפילה שאין הרבה עליות (ששורפות הכי הרבה דלק) והמשכנו קדימה. כמובן שכמה דקות אח"כ התחילו עליות, מהתלולות שראינו בטיול כולו. נהיה ברור שלא נצלח 80 ק"מ וכבר תכננו איך אנחנו עוצרים ואפי תופס טרמפים. ואז הופיע בצד הדרך מעין פונדק דרכים מפונפן, עצרנו בו כדי לשאול אולי הם יודעים אם יש דלק יותר קרוב ואז קלטנו שיש להם שתי משאבות דלק. כשהתקרבנו שיפשפנו את העיניים, המחיר לגלון כפול מהמחיר הרגיל. ניצלנו וגם נוצלנו.

הגענו לקמפינג הפסטורלי שלנו כדי לגלות שוב שעל פסטורליה משלמים בקליטה סלולרית דלה. בגיחה ראשונה לסן פרנסיסקו עברנו על ה Bay bridge, אחיו המקופח שלא בצדק של ה-Golden gate. נסענו ישר לFisherman's Wharf המשקיף למפרץ כדי לספוג מהאוירה המיוחדת. עץ כריסמס ענק קיבל את פנינו בכניסה. כלבי ים השתזפו על הרציפים של הסירות (אולי בכלל עדיף לחזור בתור אחד כזה..)

למחרת יצאנו לכבוש את ה-Golden gate על אופניים. דמיינתי נסיעה רגועה כמו אלה שעשינו עד כה, אבל שכחתי שכאן זה סן פרנסיסקו ויש כמה עליות וירידות. התנשפתי והזעתי, בעליות התלולות ירדתי והולכתי את האופניים. תירצתי תירוצים, שאני סוחבת את שלי ושקיבולת הריאות שלי מופחתת בשל ברונכיט ספזטית כשהייתי קטנה, אבל האמת היא שאני פשוט פדלאה. אפי סחב כמו חיה רעה בכל העליות כאילו כלום עם גור כמשקולת. הגשר מקרוב והנוף שנשקף ממנו היו שווים את המאמץ.

מנוחת הלוחמים, פיקניק עם "חסהבורגר" - המבורגר עטוף בחסה

אלקטרז הוא אי קטן במפרץ סן פרנסיסקו, עליו יושב הכלא הקשה בתולדות ארה"ב. האסיר האחרון עזב בשנות שישים והיום המקום הוא מטחנת כסף תיירותית. הגישה אל האי היא במעבורת והנוף הנשקף ממנו של סן פרנסיסקו הוא העונש האמיתי למי שהיה אסור שם. כל הטוב הזה כאילו במרחק נגיעה. לקחנו סיור מוקלט של הכלא עם עדויות של אסירים וסוהרים ולמדנו על נסיונות הבריחה המתוחכמים.