הומלס

הצעתנו לא עברה את מחסום המתווכת.
נסיונותנו להשכיר דירה לעומת זאת לימדו אותנו כמה דברים חשובים.

1) בבואכם לשכור דירה אל תסגירו שאתם מחפשים לקנות בית. בעלת הדירה תבין שאתם שוכרים לטווח קצר ותעדיף על פניכם שוכרים לטווח ארוך. החוק בקנדה הוא לטובת השוכר. גם אם החוזה לשנה אפשר לתת חודש הודעה מראש ולצאת. משך החוזה רק מבטיח שהמשכיר לא יעלה את השכ"ד.

2) אם יש לכם 3 ילדים אל תתפלאו שאף אחד לא רוצה אתכם בדירה מתחתיו, מעליו ומצדדיו. בעלי הדירות כאן לא כל כך יודעים איך לאכול משפחה בת 5 נפשות. משפחה ממוצעת כאן עושה 1.5 ילדים וסוגרת את הבסטה. בנוסף יש כאן קונצנזוס שכל צאצא, לא משנה כמה זעיר, צריך חדר משלו. מאחר והם עם נורא מנומס הם פשוט אומרים it's too small for you. כל נסיון לשכנע אותם שדירת שני חדרי שינה מספיק גדולה לכם, יעלו בתוהו.

3) כדי לסגור כאן דירה להשכרה יש צורך בכישורי ליקוק מפותחים. זה הולך ככה - בעל הדירה מפרסם מודעה, לכל מי שמתקשר הוא נותן יום ושעה בו מתקיים open house. כל השוכרים הפוטנציאלים מגיעים באותו הזמן והעסק מהר מאד הופך לתחרות הלשון הארוכה. בפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה חשבתי שהגעתי בטעות למסיבת קוקטייל. אף אחד משנינו לא התברך בלשון ארוכה, טוב בסדר, אנחנו ממש גרועים בזה. בנוסף כל אחד מבאי המסיבה ממלא טופס בו הוא מציין במה הוא עוסק ומספק רשימת ממליצים. מיותר לציין שעיסוק: מהגרים חדשים ומר גוטמן, בעל הדירה מרמת גן לא תורמים כאן.

4) אם אתם חושבים לחנות טריילר ענק בחצר, תשכחו מזה. ברחוב ליד הבית, תשכחו ששכחתם.

5) כשבעל דירה נשמע קוקו בטלפון/מייל הוא כנראה קוקו. התעלמתי מהסימנים המקדימים כי מאד רציתי את הדירה אבל אחרי שיחה קצרה נהיה ברור שהגברת הפיליפינית החביבה לא תשקוט עד שתצליח להמיר את דתנו, המהגרים מה"holy land" לקתוליות. היא כבר שמרה לנו ספסל בכנסיה ורשמה את ילדינו לבית ספר קתולי "sacred heart" הקרוב. על הדרך היא ציינה שאולי נרצה לעבוד איתה בעסק הפירמידה שלה, ושהיא חולת נקיון שגרשה את הדיירת הקודמת בבושת פנים כי זו קנתה יותר מדי רהיטים ועשתה שריטה קטנה על הרצפה. לקינוח היא ציינה שתרצה מאיתנו פיקדון כפול (חודש שכ"ד), במזומן, שאפשר לשכוח ממנו במקרה ונגורש גם אנחנו. ברחנו כל עוד נפשנו.
נשארה לנו עוד אפשרות אחת שהשארנו לסוף, לחנות את ג'וליאן אצל כרמן, בעלת הדירה מסעיף מספר אחד (תמורת תשלום סמלי) ולברר אם הדירה החשוכה והמדכאת מלפני שבועיים עוד פנוייה.
בבית הספר המיועד מחכים לנו שנסיים להתבחבש (צריך חוזה שכירות כדי לרשום לבי"ס)
בצד החיובי, שוק הבתים למכירה מתחיל להתעורר מתרדמת החורף, וביום שבת אנחנו הולכים להסתובב עם Keri כדי להתעדכן בהיצע.

ובין ליקוק לסירוב עשינו גם כיף.
וונקובר התברכה בשלושה הרים Grouse, Seymour וCypress כולם מושלגים ויפים עם מסלולי סקי ושלל אטרקציות חורפיות. רוב התושבים כאן מחזיקים במנוי להר זה או אחר וקרב ניתש בין המחנות על איזה הר הכי משובח. חברנו משתייכים לחבורת Grouse וכנראה שנצטרף אליהם כשיהיה לנו איפה לאחסן את הציוד. אפי כבר היה קונה לולא אולטימטום תקיף - כל עוד אנחנו גרים בג'וליאן, זה או אני או 5 זוגות סקי ומגפיים (4 בלעדיי).
בכל מקרה מצאנו דרך להנות מהשלג גם ללא ציוד. עלינו להר Seymour שמציע חוץ מסקי גם נוף מ-ע-ל-ף מסלולים לאבובי שלג - פנימית מנופחת עם ידיות שטסה במורד המסלול במהירות בעוד הרוכב משתדל בכל כוחו לא לעוף ממנה. אפי ואיתי השתעשעו איתם בעוד גור, שלי ואנוכי עשינו "Tobogganing"- מזחלות סטנדרטיות על מסלול דומה. בשל פיצול הכוחות יש תמונות רק מהאבובים. איתכם הסליחה. אנא דמיינו אותי מתעופפת מהמזחלת (חתיכת פלסטיק עם ידיות) עם שני הקטנים עלי, בעוד שלג נדחס לנו למקומות שלא ידענו שקיימים. שלי אהבה מאד, גור הרבה פחות.

העליה להר - פתאום נהיה לבן




חגגנו יומולדת לאיתי. היה עצוב לנו בלי המשפחה והחברים אבל שיר היומולדת, בביצוע שלישיית הזמר הפליאוליתי, שחיכה לנו במייל הדביק לנו חיוך ענק שלא נמחק כל היום. הזמנו את שני זוגות החברים שלנו למסעדה בשם הקצרצר Rocky mountain flatbread co. גדולתה בכך שהיא מציעה פיצה מצויינת ללא גלוטן (ועוד יותר מצויינת עם). הילדים הכינו בעצמם את הפיצה וליוו אותה לתנור הגדול. המבוגרים סתם טחנו פיצה. עוגה בדמות הארי פוטר וחבריו (וולדרמורט אויבו המושבע) עשתה לנו מתוק.







































הלכנו גם לטייל ב Steveston עיירת דייגים יפה.


טיקה תוצרת שלי

נשיקות יקרים