שמש, הביאו שמש

עם קוראנו הנאמנים הסליחה על שבוע שחלף ללא דיווח. פשוט לא היה הרבה מה לדווח. המערכת שוקלת לעבור למתכונת דו שבועית באופן קבוע אלא אם כן יקרה משהו מסעיר שמחייב פוסט.

בשבועיים האחרונים היינו עסוקים בחקר שוק הנדל"ן המקומי. המגורים בג'וליאן מיצו את עצמם והגיע הזמן למצוא מגורים נטולי גלגלים. גם ג'וליאן ישמח להפסקה מאיתנו. הוא לא מיועד למגורים בחורף. צינורותיו קופאים וקירותיו מטפטפים (התעבות מים כתוצאה מהפרשי הטמפרטורה בין פנים וחוץ).

באחד מהעלונים שאספנו במרכז המבקרים ביום הראשון להגעתנו, הוזכרה עיירה בשם המלבב והמבלבל Tsawwassen. פירוש השם בשפת הילידים "עם הפנים לים" ואכן העיר גובלת ממזרח וממערב בחופי ים שמימיהם הרדודים ודרומיותם היחסית זיכו אותם בתואר החופים החמימים בכל קנדה. בנוסף ציין העלון שעל כל יום שמש בונקובר טאווסן מקבלת שלושה. לא ברור מהיכן הגיע הסטטיסטיקה הזאת אך היא הספיקה כדי לשכנע אותנו שכדאי לבדוק את האיזור. מחסור באור שמש הוא הדבר שהכי קשה לנו להתרגל אליו בינתיים. לא הגשם המפורסם שהתגלה כמנומס ביותר. החושך המרובה שיבש לנו את מנגנוני השינה-עירות. בבוקר נהיה אור רק ב9 וגם זה אור מעונן ומעורפל עד שבארבע וחצי אחה"צ נהיה חושך מצריים. הגוף מגיב לחושך בעייפות אבל סוחבים כי אי אפשר ללכת לישון ב4. ילדים שלא משכיבים אותם לישון כשהם עייפים עוברים את משבר העייפות והופכים לקפצונים היפר-אקטיביים וכך נמשכות אצלנו החגיגות עד 11 בלילה ויותר כשלמחרת אנחנו חורפים יופי עד 9 בבוקר ויותר.
בקיצור ישבנו על האינטרנט ומצאנו כמה בתים למכירה שנראו לנו נחמדים. התקשרנו לסוכנת שהבתים פורסמו באתר שלה וקבענו שתראה לנו את הבתים. Keri, ג'ינג'ית נחמדה עברה איתנו מבית לבית בסבלנות ראויה לציון ועל הדרך לימדה אותנו כמה דברים על שוק הנדל"ן בונקובר:
1) המוכרים מיוצגים על ידי מתווך אחד והקונים על ידי מתווך אחר שמתחלקים בינהם בעמלה. בפועל יכולנו לבחור בכל מתווך והוא יכל להראות לנו כל בית שמוצע למכירה.
2) כל התקשורת עוברת דרך המתווכים. שום קשר בין קונה למוכר (שיכול חלילה להוביל לאי נעימות כלשהי). בכל הבתים שראינו הבעלים יצאו לעשות רונדלים עם האוטו בשכונה בזמן שהיינו בבית.
3) מורידים נעליים בכניסה לכל בית (לוקח זמן עם שלושה ילדים).

בבית השלישי שראינו התאהבתי מיד. בית חד קומתי קטן וחמים עם תקרה גבוהה וחלונות גדולים לגינה קטנה מרחק הליכה מחוף הים ובית ספר מעולה, בשכונה שקטה שאפשר לשמוע סיכה נופלת וילדים שנוסעים בכביש על קורקינט. החלטנו לתת עליו הצעה. בעיה קטנה, כ70 אלף דולר מפרידים בין ההצעה שלנו למחיר שהבעלים דורשים. אנחנו ביססנו את ההצעה על בתים דומים שנמכרו לאחרונה בשכונה. הבעלים מצידם קנו את הבית לפני שנתיים בשיא הבועה השקיעו עוד קצת בשיפוצים ורוצים להחזיר לעצמם את ההשקעה, לעזאזל המשבר הכלכלי. הצעתנו נמצאת כעת אצל המתווכת שלהם שצריכה להחליט אם בכלל לידע אותם עליה פן יעלבו קשות מנמיכותה.
בזמן שאנחנו מחכים לנס, התחלנו לחפש גם בתים להשכרה באותה שכונה. חשוב לנו להשאר קרוב לשכונה שמצאה חן בעיננו כדי לנסות מנוע טלטול של הילדים לבית ספר אחר אחרי כמה חודשים אם נמצא בית לקניה. Keri אמרה שעם בוא האביב בעלי הבתים מתעוררים וההיצע גדל. בינתיים ראינו חלק תחתון של בית (בעלת הבית הנחמדה גרה בקומה מעל) עם 3 חדרי שינה (שאין לנו מה לעשות איתם כי כולם פחות או יותר ישנים איתנו בחדר) ומקום לחנות את ג'וליאן אבל בלי פינת אוכל. ראינו גם דירת חצי מרתף קלסטרופובית עם שטיחים מקיר לקיר (איכס!), זולה יותר אבל בלי חנייה לג'וליאן. בימים הקרובים נחליט בין שתיהן.

החדשות הטובות הן שהקריסמס עומד להגמר סוף סוף. קיבלנו את החג הזה ישירות לוריד מכל מודעה, פרסומת, וחלון ראווה. שטיפת מח שיצאה לנו מכל החורים. כולם בחופש ואין עם מי לדבר עד "אחרי החגים". הילדים עוד בחופש עד יום שלישי ואז רשמית נגמרות החגיגות. הקישוטים המנצנצים בכל מקום מפצים קצת על הבלאגן. הלכנו עם יזהר, אביבית וילדיהם לראות את סטנלי פארק המקושט (כמו סנטרל פארק של ונקובר)



כתוב לא להאכיל אבל לא התאפקנו ונתנו לו קשיו קטן.

פארק מים ציבורי בסטנלי פארק קומפלט מייבש ילדים


מצאנו גם חברים חדשים, אבירם ואורית שיש להם יותר ילדים משלנו! הלכנו יחד לבריכה הקבועה שלהם. כל בריכה כאן מתגאה בשטיק אחר, בבריכה הקודמת שהיינו היו גלים, בברכה הזאת היה מן מסלול מעגלי עם זרם (נהר?) שהעסיק את הילדים במשך שעות וג'קוזי ענק רותח למבוגרים. המבוגרים במקרה הזה היו אורית, אנוכי ועוד 12 גברים סינים בגיל העמידה. הצטערתי שבגד הים שלי לא יותר חסוד. בריכות ונקובר הן יותר ספידו-ספורטיבי פחות קופה-קבנה. בכל מקרה, בתוספת ההרים המושלגים הנשקפים מהחלונות, זו היתה אחת החוויות היותר סוראליסטיות שחויתי.

אחרי הבריכה נסענו לUBC (אוניברסיטת בריטיש קולומביה, שם הם גרים) הרחובות היו נטושים לחלוטין כי היה Christmas day. אפילו Tim Hortons (רשת בתי קפה שמקבילה כאן לסטארבקס) היה סגור.ממש יום כיפור. עצרנו בגן השעשועים ובפקולטה למדעי החיים כדי לראות שלד ענק של לוויתן כחול.



שלשום בפעם הראשונה היה מספיק קר ושלג הצטבר קצת על האדמה. חגגנו עם קרב כדורי שלג (אחרי מסכת ארוכה של לבישת געטקס וכפפות על כל אצבע קטנה). אחרי שעתיים הוא נמס כמעט לגמרי.









עשינו מנוי למוזאון המדע של ונקובר (הכדור הלבן בתמונה). הוא כרגע בשיפוצים שאמורים להסתיים בחודשים הקרובים ומהווה פיתרון מצויין להעסקת הילדים בימים של מזג אויר דפוק במיוחד.




ועוד כמה תמונות מהמרכז הקהילתי בריצ'מונד. עוד פיתרון למזג האויר. השמש היפיפיה בתמונות שקרנית פתולוגית. אחרי 10 דקות בחוץ נושר האף מרוב קורררר.

ולסיום אנו גאים להציג את מוריס הקנדי (גם ג'וליאן קיבל אחת) ועוגה מעשה ידיה של אופת הבית.


פיו! יצא פוסט ארוך. אולי בכל זאת נמשיך במתכונת שבועית..
שתהיה לכם 2011 נהדרת ומוארת.
נשיקות יקרים