סופשנה

אני: תוציאי את השיער מהפה, הוא לא טעים.

שלי: יש בזה גלוטן?

ועוד שנינויות של ילדים. סליחה, אני יודעת שזה משעמם את כולם חוץ מסבא-ספתא-ספתא אבל הבלוג הוא גם היומן שלי ואני נורא רוצה לזכור איך התגלגלנו כשגור הכתיב לי את מכתבי הפרידה הנ"ל מהגננת והסייעת בגן. זה של הסיעת במיוחד פיחלץ אותנו מצחוק. 

To Mrs. Bennet,

I so learned about things, and learned really great about line-up.

You know you was so happy because we are finishing kindergarten.

You really really really so much love me and the school and the other kids in Kindergarten

I love you too, you learn us so many things and toys in kindergarten.

Have fun with your other school.

Love Gur

To Mrs. Fleur

You are so lucky today because right now I'm doing you a message, and I so love you too because you are good to me.

You are always drinking water and sometimes you are taking me to the computer. I had so much fun on these days. Congratulations! we are going to meet another teacher!

Have a nice day, Love, Gur

טיול עם הגן של גור לEarthwise garden כאן קרוב לבית. גן לימודי אקולוגי מקסים שצמוד לחווה אורגנית. הילדים למדו על הצמחים והחרקים בגן ונהנו מהאויר הצח ואני כמעט התעלפתי משמחה למראה המדשאות שלהם שנראות בדיוק כמו המדשאות שלנו, דהיינו מלאות עשבים ותלתנים. מיד שאלתי את המדריכה והיא הסבירה לי שזה הטרנד האחרון בדשאים. דשא ירוק אחיד ומכוסח הוא פאסה כי הוא מצריך שימוש ברעלים קוטלי עשבים למיניהם, השקיה אינטנסיבית וכיסוח אובססיבי במכונות שזוללות דלק וחשמל. עכשיו אם השכנים ישלחו בנו את משטרת הגינות אני יודעת למי להפנות אותם.

 

הגן הצרפתית יצא היום לחופשת הקיץ. לכבוד המאורע אורגן potluck, ובעברית - כל אמא מביאה משהו לנשנש וביחד יוצאות כמויות פסיכיות של אוכל. אין שום תיאום מראש וכל אחת מביאה מה בראש שלה אז  פלא שהיו 8 סוגים של עוגות ועוגיות, מנת גולגולים של בייקון עם דובדבנים, וסלט ברוקולי אחד שאני הבאתי. המתכון של ג'יימי אוליבר לא איכזב והוא נבלע תוך דקות. Tammy החברה שגילתה לנו על הגן הצרפתית (וגם התחילה לאחרונה לאכול פלאו וכבר השילה 7 פאונד) הכינה קאפקייקס מעולות מקמח קוקוס אז בכלל התפנקנו. Emily הבת של תמי תלך שנה הבאה עם שלי לגן הצרפתית האמיתי (לא למשחקיה של האחים הקטנים). חמישה ימים בשבוע. שעתיים וחצי ביום של שכרון חושים בצרפתית שוטפת בלי אמא הקרציה שסתם יושבת על התחת שותה קפה ומפטפטת. אחרי האוכל פגשנו את הגננת מדאם Annie שעושה רושם שהיא גננת לעניין. אם היא רואה שהילד לא מבין מה רוצים מחייו בצרפתית היא חוזרת עוד פעמיים באנגלית ובצרפתית, בסוף כולם מבינים מה רוצים מהם אבל איך היא לא מתחרפנת?? אולי כי זה רק שעתיים..

אז עכשיו נשארנו בלי גן (גם הגן של שלי עבר לימי שישי בלבד) ואז תמי גילתה לנו שיש עוד גן בלדנר העיר השכנה. ניסינו ונהנינו אז עכשיו יש גם "גן לדנר" השטיק של הגן הזה הוא סשן מודרך של שירי אמא אווזה. שלי היתה באקסטזה מוחלטת.

החצאית הירוקה זאת תחפושת של הגן (לא אני לא עיוורת צבעים) וזאת תמי ברקע.

ליד הגן של לדנר ראינו פתאום מכולת, יותר מחסן גדול, שהתנוסס עליו שלט budget foods. נזכרנו במקרר הריק שבבית ונכנסנו, קצת בחשש כי יש כאן תופעה מוזרה של סופרים ששמם מרמז על מחירים אטרקטיביים (Thrifty, Save-on-foods) והם דווקא בצד היקר של ספקטרום. בקיצור נכנסנו ולא האמנתי למראה עיניי, הררי ירקות אורגניים, בשר ביזון, נקניקיות נטולות ניטריטים, שלושה!! סוגים של שמן קוקוס, מחלקה ענקית נטולת גלוטן והכל במחירים ממש טובים. חסל סדר להסתובב בשלושה סופרים פלצניים כדי להצטייד.

 מצאתי שם גם נשנושי אצות. מן דפי אצות אפויים (דומים לאלו שעושים איתם סושי) לפני שהספקתי ל.. הילדים טרפו אותם כליל וציינו שיש להם טעם של "צ'יפס טונה". כבר התחלתי להתלהב אבל בחינה יותר מדוקדקת של המרכיבים העלתה שמן תירס... בטח כמות לא גדולה אבל למה להכניס דווקא את השמן הכי זבלי? למה לקלקל כזה אוכל נחמד?

ואם אכלנו צריך גם לשתות. המים כאן מצויינים (מי שלגים טהורים מההרים או משהו כזה) אבל לפני כמה ימים קראתי טיפ איך להכין מים טעימים במיוחד. נשמע לי מוזר אבל ניסיתי ומאז אנחנו שותים את המים הטריים והטעימים ששתינו אי פעם. אז ככה

1) ממלאים מים בקנקנן גדול

2) זורקים פנימה פרוסת מלפפון אחת ופרוסת תות אחת

3) מכניסים למקרר (לא חובה)

4) משגיחים שהילדים לא ידוגו את התות עם ידיים מטונפות

מחר היום האחרון של בית הספר ובעצם מגיעים רק כדי לקבל תעודות ולהפרד וביום שישי חל Canada Day יום העצמאות של קנדה. עוד לא החלטנו באיזו חגיגה באדום לבן נראה את זיו פנינו, ההמונית בעיר הגדולה ונקובר או האינטימית בעיר הקטנה שלנו. נראה לפי המצברוח.

נשיקות יקרים

זה רק ספורט

בבית הספר של הילדים כבר מריחים את הסוף ולמרות זאת דחסו כמה שיותר אירועים וטיולים למעט הזמן שנשאר. בSpirit day היה ברביקיו וטירות מתנפחות. אין תמונות כי גוייסתי על ידי הועד להשגיח שלא עולים יותר מ7 ילדים בבת אחת (שחלילה לא יהיה צפוף מדי)  הכי שווה צילום, התור המופתי של הילדים בכניסה לטירה. אחר כך באו טיול לבאולינג וגם יום ספורט שהחל במצעד אופניים מקושטות. איתי נזכר להגיד לי שצריך לקשט את האופניים עם רגל אחת מחוץ לבית. בכל זאת תיעדתי כדי לקבל רעיונות לשנה הבאה.

היום נמשך עם תחרויות קבוצתיות כאשר בכל קבוצה יש נציגים מכל הכיתות, גן ועד ז'  (איתי וגור היו בקבוצה הצהובה). ניכר שהילדים מקבלים את רב הגילאיות בטבעיות רבה. הגדולים עוזרים לקטנים, הקטנים מעודדים את הגדולים. שימת דגש על שיתוף פעולה בין ילדים בגילאים שונים תורמת בעיני הרבה לשני הצדדים. גם הכיתות מורכבות משני שנתונים (הכיתה של איתי היא ב' וג') וגם לטיולים יוצאים יחד כיתות מגילאים שונים. בארץ היה נדמה לי שקיימת הפרדה מוחלטת על פי גיל מחשש אולי שהקטנים "יעכבו" את הגדולים. לדעתי, יש לזה מחיר באמפטיה (או בחוסר שלה) כלפי חלשים.
בהפסקה מהתחרויות הזמינו את המשפחות לעשות פיקניק על הדשא.

ואפרופו ספורט, לא בטוחה אם הגיעה אליכם הידיעה המצערת  - הcanucks הפסידו את האליפות. האליפות הזאת הצליחה להלהיב אפילו אותנו (לא מחובבי הספורט) ועקבנו אחרי המשחקים באדיקות. האוירה כאן ממשחק למשחק הלכה והתלהטה וסמלה של הקבוצה (לוויתן בסגנון חריטות העץ האינדיאניות) התנוסס בגאווה כל פינה בעיר מכל חלון, אוטו וחולצה. המשחק הביתי המכריע נגד בוסטון היה שיאה של החגיגה וכמאה אלף אנשים נאספו ברחובות הראשיים של ונקובר כדי לצפות במסכי ענק, בcanucks משחקים זועה, מפסידים 4-0 ואת הבוסטונים השנואים מניפים את גביע הסטנלי הכסוף על הקרח שלהם. היתה לי הרגשה שזה לא יגמר טוב. כנראה שלעוד אנשים היתה את אותה ההרגשה כי חנויות האלכוהול (שאגב לא נמכר כאן בסופר) נסגרו מוקדם. זה לא עזר. בבוקר העמוד הראשי של הונקובר סאן נמלא תמונות שעשו לי פלשבאקים לאינתיפאדה. מכוניות בוערות רעולי פנים (עם פאה ירוקה..) רימוני עשן וחלונות מנופצים. כדי לקבל קצת פרספקטיבה חרגתי ממנהגי וגלשתי לynet. הסיפור הראשי היה על קוט'ג.. מה לא בסדר בתמונה הזאת??
מצד שני, תוך שעות הודות לפייסבוק התחילו לזרום אלפי אנשים לעיר כדי לעזור לנקות את הבלאגן.
כמה תמונות מהפרעות להנאתכם
 

 

זה בטוח לא היה באינתיפאדה..

אוקיי, חזרה לפסטורליה. שוק איכרים אורגני ב trout lake במזרח ונקובר. חגיגה לעיניים ולנשמה. ליקטנו תוצרת מקומית ועצרנו לקפץ לצלילי נגן רחוב שנכנע לבקשת הקהל וניגן old mcdonald (לדוד משה). מזרח ונקובר ואוכלוסיתה שונה מאד מזו במערב העיר. האג'נדה האקולוגית עוד יותר דומיננטית כאן (אם זה בכלל אפשרי) ואנשים נוטים להיות מהזן הבוהמי\אקסנטרי\אומנותי\זרוקי (במובן החיובי של המילה).לולא מצאנו את הפינה שלנו בטאוואסן יתכן והיינו שוקלים להשתקע כאן, אלא כמה בלוקים צפונה משם הבוהו-שיק הופך להרואין-שיק, פחות מומלץ למשפחות עם ילדים.

שכחתם להחזיר את הטנק לצה"ל? הנה אפשרות אחת לשימוש חוזר.

יומולדת לJoe הבן של קרי (שהפכה ממתוכת לחברה) ילד היומולדת פותח מתנות, כל הילדים וההורים מביטים בציפיה. מאחת העטיפות יוצא lego ninjago אדום, משאת נפשו של גור מזה כמה חודשים.
גור נופל לאדמה וזועק  !?!?AAAAAHHHHH!!! that's exactly what I wanted!!! HOW DARE YOU  תוך נפנוף אגרופים לכיוונו של ג'ו ההמום. לקחתי אותו הצידה וגיליתי לו שקניתי לו בדיוק אחד כזה אבל הוא צריך לחכות ליומולדת שלו עוד כמה ימים. פאדיחה, אבל מה אתם אומרים על האנגלית הצחה?

נסענו בskytrain לונקובר לפסטיבל ה-dragonboat השנתי. הskytrain כשמה כן היא נוסעת על מסילות מורמות מעל הכביש. היא יעילה ונוחה ונשקף ממנה יופי של נוף. dragonboats הן סירות ארוכות שבראשן ראש דרקון מגולף ומתופף שנותן את קצב החתירה. לפסטיבל מגיעות קבוצות מכל העולם ומה שנחמד הוא שהמתחרים הם לא ספורטאים מקצועיים אלא אנשים רגילים לגמרי (הרבה קבוצות מתארגנות בעבודה למשל) צפינו בהם חותרים הלוך ושוב במימי המפרץ, את איתי עניינה יותר היאכטה שחנתה לידנו. נפרדנו מהחותרים המתנשפים, עשינו סיבוב קטן בפסטיבל עם עצירת ריקוד לצלילי להקת רגאי מוצלחת. קינחנו בסיבוב נוסטלגי בscience world

טורונטו שלחו אותך??? (סליחה בדיחה פנימית)

הגינה המתעוררת מכינה לנו הפתעות. קודם צצו תאנים, על עץ שלא ידעתי בכלל שהוא תאנה (כזאת גננית אני). כשיצאו לו עלים כמו בסיפור של אדם וחווה התחלתי לחשוד ואז פתאום תאנים של ממש! עוד לא בשלות, אבל אנחנו מחכים בסבלנות.

פרחים אדומים ענקיים שלפי גור "הבפנים שלהם נראה כמו מח"

ציפינו, חיכינו, ספרנו את הימים וסוף סוף הוא הגיע, היומולדת של גורון. העוגה שינתה צורה ברגע האחרון לבריכה כשבעל השמחה הבין שהוא פשוט חייב לחגוג שם יומולדת.

 
 
הגופות נמכרו למרבה במחיר ובותרו כמיטב המסורת

נשיקות יקרים

ארכנופוביה

היה היום כל כך יפה שאיך שחזרנו מהגן הצרפתית, עשיתי לילדים חביתה, עשיתי שעווה ברגליים ויצאנו להשתזף בגינה. הפשטתי את שלי ונשכבנו על מיטות השיזוף השוות באדיבות הדיירים מלמעלה. עצמתי עיניים והתמסרתי לקרניה המלטפות של השמש. אחרי כמה דקות עלתה בי תחושה מוזרה שמישהו מסתכל עלי. פקחתי עיניים וזה מה שראיתי על הכסא לידי

 

זאת הפעם הראשונה שיצא לי להסתכל לעכביש ממש בעיניים, כנראה כי היה זה העכביש הכי ענק (ושעיר) שראיתי מיימי שלא במסגרת הצפייה בנשיונל ג'אוגרפיק. פלטתי צווחה חנוקה (בכל זאת קנדה) וקפצתי לאחור. השעיר הרים את רגליו הקדמיות כאילו מתכוון לזנק, כאילו לא הייתי מספיק מבועתת כשהוא לא עשה פוזות.

הפרוטוקול הרשמי אצלנו לגבי עכבישים הוא חיה ותן לחיות במיוחד שהם סועדים על יתושים ואם הם מוצאים את דרכם לתוך הבית אנחנו עושים להם רילוקיישן חזרה לגינה, והאמת זה גם פחות השקעה מלנקות מיץ עכבישים מהקיר. חזרה לבחור הספציפי, הסתובבתי סביבו מנסה לעמוד על טיבו (נשבעת שהוא עקב אחרי עם העיניים) שעיר וגדול כבר אמרנו, תחת אדום, וזוג ניבים (שיני עכביש???) אימתניים חיבה לכסאות שיזוף... עוד מבט אחד על שלי העירומה והלכתי להביא כפכף, לעזעזל עם הקרמה. אחרי שנפטרתי מהגופה, הלכתי לגגל אותו (משם התמונות), עלה שהנשיכה שלו כואבת אבל הוא לא ממש ארסי. היתה גם תמונה שלו זולל חרגול (חסכתי לכם). נכון שגם אתם הייתם מכפכפים אותו? המצפון הורג אותי (טוב יותר מדגדג) אולי זה העיניים

טוב, לא יפה לשחרר פוסט רק עם תמונות של עכבישים שעירים אז קבלו את איתי השייט! האמת היא שאבירם הוא זה שעשה לכולם רונדלים עם הסירה בחוף יריחו מהפוסט הקודם (לא מצליחה לכתוב באנגלית בלי שזה יחרבש לי את המשפט אז שיהיה יריחו) י

שלי חורפת עלי בשיאה של הופעת היפ הופ של הילדים בבית ספר. התמונות של הרקדנים המעולים יצאו כל כך מטוטשות שחבל"ז. היה משעשע ביותר

והנה דרך לשכנע ילדים לאכול ביצים ירוקות, בהנחה שהם חובבי הציפורים הכועסות (שוב האנגלית..) י

   

נשיקות יקרים

רועדים

שלשום לעת ערב עמדתי במטבח ובעודי חותכת דלעת הסתכלתי דרך החלון על הילדים מתנדנדים בתורות על הצמיג של השכנים ממול. הנקניקיות קיפצצו במחבת לידי וחשבתי לעצמי איך קרה שתפסנו את אלוהים בביצים. פתאום שמתי לב שהנקניקיות כבר לא מקפצות כל כך, הצצתי מתחת למחבת לגלות שהאש כבויה. נסיונות להדליקה עלו בתוהו. אפי יצא החוצה לבוילר וחזר עם פתק שתולים על הידית של החדר במלון אבל במקום "נא לא להפריע" היה כתוב שם "ניתקנו לכם את הגז". בירור קצר מעלה שהיינו אמורים לפתוח חשבון עם חברת הגז (המונופוליסטית). חברת החשמל וגם הטלפון טרחו לשלוח לנו מכתב "ברוכים הבאים לשכונה, את הכסף בבקשה", ואלה לא שלחו כלום, לא פתק, לא חשבון, כלום. ככה יפה? מישהו יותר אחראי מאיתנו היה מברר ושואל, העדפנו לספר לעצמנו שהגז כלול בחשבון השירותים של העיריה.

לחבר אותנו חזרה באותו הערב הם רצו 115$, למחרת 60$. דחפתי את הנקניקיות לתנור, עשינו לילדים מקלחות מהר מהר והודענו לדיירים מלמעלה שכדאי שיעשו כמונו.

כיאה לישראלים גאים, פתחנו חזית מול שלל פקידים בדרגות הולכות ומתקדמות, להחזיר לנו את עלות החיבור מחדש. אני גאה באפי שעוד לא צווח על אף אחד מהם. בישראל לא משיגים כלום בלי צעקות, כאן חד משמעית הן לא עובדות. במקום להבהל ולוותר הם הופכים לתקליט שבור או פשוט מנתקים.

על הטרמפולינה של השכנים משמאל. לילדים יש הזמנה פתוחה לקפוץ. הרחוב שלנו מזכיר לי יותר קיבוץ מקיבוץ. הילדים נכנסים ויוצאים חופשי מהחצרות אחד של השני. בצד השני של הספקטרום יש את החברים מבית הספר שקובעים איתם playdate מינימום שבוע מראש.

בית הספר אוטוטו נגמר, קיבלנו תמונות מחזור. החמוד למטה מצד ימין זה Ryder החבר הכי טוב של גור. בשמלה הכחולה Mrs Bennet הגננת ובחולצה האדומה Mrs Fleur הסייעת. שתיהן מועמדות לצדיקות השנה על הדרך הרגועה והנעימה בה התמודדו עם האתגרים ההתנהגותיים הבלתי קנדיים בעליל של גור. 

ליד איתי עומדים Gin הקוריאני (הכי נחמד בכיתה) ולידו Declan ילד אנרגטי שהצטרף לכנופיית הרחוב שלנו למרות שטכנית הוא גר מאחורנו. Angeline הסינית בחולצה האדומה נוהגת להציק לאיתי מדי יום. הסברתי לאיתי מה זה אומר כשבנות מציקות לבנים. הוא פתח עלי זוג עיניים ענקיות אבל לא הצליח לגייס אמפתיה. הג'ינג'ית המהממת זאת Mrs. England המורה. בכיתה הזאת אין בעיה לשכנע את האבות להגיע ליום הורים.

 
פיקניק עם אבירם ואורית  בjericho beach. ממול מפרשיות, מימין באופק הר Grouse המושלג ומשמאל קו הרקיע של דאונטאון ונקובר כמו מתוך גלויה (סליחה על הטשטוש, זה הזום של האייפון). חזרנו הביתה שרופים, צריך להתחיל לזכור אולטרא סול.

איתי היה student of the week הכנו פלקט בסגנון חיים שכאלה ובפרץ פטריוטיות הוספנו לפרזנטציה גם חלבה ישראלית שמצאנו בסופר

ב"גן הצרפתית" היה היום תרגיל רעידת אדמה. בשעה היעודה נשמעו ברמקול קולות קרקושים ורעמים. מיד זחלנו אל מתחת לשולחנות המינייטורים (בזמן אמת הלך על איזור התחת שלי ומטה שלא הצלחתי לדחוס מתחת לשולחן). כששכחו הרעמים ספרנו עד 60 (בצרפתית) ואז הסתדרנו בשורה ויצאנו החוצה לחכות לגל השני של הרעידות.

חברה חדשה, שי הבת המתוקה להפליא של איילת וניצן האמיצים שהרחיקו עד טאווסן כדי לפגוש אותנו.

  O.D.D

נשיקות יקרים