זה רק ספורט

בבית הספר של הילדים כבר מריחים את הסוף ולמרות זאת דחסו כמה שיותר אירועים וטיולים למעט הזמן שנשאר. בSpirit day היה ברביקיו וטירות מתנפחות. אין תמונות כי גוייסתי על ידי הועד להשגיח שלא עולים יותר מ7 ילדים בבת אחת (שחלילה לא יהיה צפוף מדי)  הכי שווה צילום, התור המופתי של הילדים בכניסה לטירה. אחר כך באו טיול לבאולינג וגם יום ספורט שהחל במצעד אופניים מקושטות. איתי נזכר להגיד לי שצריך לקשט את האופניים עם רגל אחת מחוץ לבית. בכל זאת תיעדתי כדי לקבל רעיונות לשנה הבאה.

היום נמשך עם תחרויות קבוצתיות כאשר בכל קבוצה יש נציגים מכל הכיתות, גן ועד ז'  (איתי וגור היו בקבוצה הצהובה). ניכר שהילדים מקבלים את רב הגילאיות בטבעיות רבה. הגדולים עוזרים לקטנים, הקטנים מעודדים את הגדולים. שימת דגש על שיתוף פעולה בין ילדים בגילאים שונים תורמת בעיני הרבה לשני הצדדים. גם הכיתות מורכבות משני שנתונים (הכיתה של איתי היא ב' וג') וגם לטיולים יוצאים יחד כיתות מגילאים שונים. בארץ היה נדמה לי שקיימת הפרדה מוחלטת על פי גיל מחשש אולי שהקטנים "יעכבו" את הגדולים. לדעתי, יש לזה מחיר באמפטיה (או בחוסר שלה) כלפי חלשים.
בהפסקה מהתחרויות הזמינו את המשפחות לעשות פיקניק על הדשא.

ואפרופו ספורט, לא בטוחה אם הגיעה אליכם הידיעה המצערת  - הcanucks הפסידו את האליפות. האליפות הזאת הצליחה להלהיב אפילו אותנו (לא מחובבי הספורט) ועקבנו אחרי המשחקים באדיקות. האוירה כאן ממשחק למשחק הלכה והתלהטה וסמלה של הקבוצה (לוויתן בסגנון חריטות העץ האינדיאניות) התנוסס בגאווה כל פינה בעיר מכל חלון, אוטו וחולצה. המשחק הביתי המכריע נגד בוסטון היה שיאה של החגיגה וכמאה אלף אנשים נאספו ברחובות הראשיים של ונקובר כדי לצפות במסכי ענק, בcanucks משחקים זועה, מפסידים 4-0 ואת הבוסטונים השנואים מניפים את גביע הסטנלי הכסוף על הקרח שלהם. היתה לי הרגשה שזה לא יגמר טוב. כנראה שלעוד אנשים היתה את אותה ההרגשה כי חנויות האלכוהול (שאגב לא נמכר כאן בסופר) נסגרו מוקדם. זה לא עזר. בבוקר העמוד הראשי של הונקובר סאן נמלא תמונות שעשו לי פלשבאקים לאינתיפאדה. מכוניות בוערות רעולי פנים (עם פאה ירוקה..) רימוני עשן וחלונות מנופצים. כדי לקבל קצת פרספקטיבה חרגתי ממנהגי וגלשתי לynet. הסיפור הראשי היה על קוט'ג.. מה לא בסדר בתמונה הזאת??
מצד שני, תוך שעות הודות לפייסבוק התחילו לזרום אלפי אנשים לעיר כדי לעזור לנקות את הבלאגן.
כמה תמונות מהפרעות להנאתכם
 

 

זה בטוח לא היה באינתיפאדה..

אוקיי, חזרה לפסטורליה. שוק איכרים אורגני ב trout lake במזרח ונקובר. חגיגה לעיניים ולנשמה. ליקטנו תוצרת מקומית ועצרנו לקפץ לצלילי נגן רחוב שנכנע לבקשת הקהל וניגן old mcdonald (לדוד משה). מזרח ונקובר ואוכלוסיתה שונה מאד מזו במערב העיר. האג'נדה האקולוגית עוד יותר דומיננטית כאן (אם זה בכלל אפשרי) ואנשים נוטים להיות מהזן הבוהמי\אקסנטרי\אומנותי\זרוקי (במובן החיובי של המילה).לולא מצאנו את הפינה שלנו בטאוואסן יתכן והיינו שוקלים להשתקע כאן, אלא כמה בלוקים צפונה משם הבוהו-שיק הופך להרואין-שיק, פחות מומלץ למשפחות עם ילדים.

שכחתם להחזיר את הטנק לצה"ל? הנה אפשרות אחת לשימוש חוזר.

יומולדת לJoe הבן של קרי (שהפכה ממתוכת לחברה) ילד היומולדת פותח מתנות, כל הילדים וההורים מביטים בציפיה. מאחת העטיפות יוצא lego ninjago אדום, משאת נפשו של גור מזה כמה חודשים.
גור נופל לאדמה וזועק  !?!?AAAAAHHHHH!!! that's exactly what I wanted!!! HOW DARE YOU  תוך נפנוף אגרופים לכיוונו של ג'ו ההמום. לקחתי אותו הצידה וגיליתי לו שקניתי לו בדיוק אחד כזה אבל הוא צריך לחכות ליומולדת שלו עוד כמה ימים. פאדיחה, אבל מה אתם אומרים על האנגלית הצחה?

נסענו בskytrain לונקובר לפסטיבל ה-dragonboat השנתי. הskytrain כשמה כן היא נוסעת על מסילות מורמות מעל הכביש. היא יעילה ונוחה ונשקף ממנה יופי של נוף. dragonboats הן סירות ארוכות שבראשן ראש דרקון מגולף ומתופף שנותן את קצב החתירה. לפסטיבל מגיעות קבוצות מכל העולם ומה שנחמד הוא שהמתחרים הם לא ספורטאים מקצועיים אלא אנשים רגילים לגמרי (הרבה קבוצות מתארגנות בעבודה למשל) צפינו בהם חותרים הלוך ושוב במימי המפרץ, את איתי עניינה יותר היאכטה שחנתה לידנו. נפרדנו מהחותרים המתנשפים, עשינו סיבוב קטן בפסטיבל עם עצירת ריקוד לצלילי להקת רגאי מוצלחת. קינחנו בסיבוב נוסטלגי בscience world

טורונטו שלחו אותך??? (סליחה בדיחה פנימית)

הגינה המתעוררת מכינה לנו הפתעות. קודם צצו תאנים, על עץ שלא ידעתי בכלל שהוא תאנה (כזאת גננית אני). כשיצאו לו עלים כמו בסיפור של אדם וחווה התחלתי לחשוד ואז פתאום תאנים של ממש! עוד לא בשלות, אבל אנחנו מחכים בסבלנות.

פרחים אדומים ענקיים שלפי גור "הבפנים שלהם נראה כמו מח"

ציפינו, חיכינו, ספרנו את הימים וסוף סוף הוא הגיע, היומולדת של גורון. העוגה שינתה צורה ברגע האחרון לבריכה כשבעל השמחה הבין שהוא פשוט חייב לחגוג שם יומולדת.

 
 
הגופות נמכרו למרבה במחיר ובותרו כמיטב המסורת

נשיקות יקרים