רועדים

שלשום לעת ערב עמדתי במטבח ובעודי חותכת דלעת הסתכלתי דרך החלון על הילדים מתנדנדים בתורות על הצמיג של השכנים ממול. הנקניקיות קיפצצו במחבת לידי וחשבתי לעצמי איך קרה שתפסנו את אלוהים בביצים. פתאום שמתי לב שהנקניקיות כבר לא מקפצות כל כך, הצצתי מתחת למחבת לגלות שהאש כבויה. נסיונות להדליקה עלו בתוהו. אפי יצא החוצה לבוילר וחזר עם פתק שתולים על הידית של החדר במלון אבל במקום "נא לא להפריע" היה כתוב שם "ניתקנו לכם את הגז". בירור קצר מעלה שהיינו אמורים לפתוח חשבון עם חברת הגז (המונופוליסטית). חברת החשמל וגם הטלפון טרחו לשלוח לנו מכתב "ברוכים הבאים לשכונה, את הכסף בבקשה", ואלה לא שלחו כלום, לא פתק, לא חשבון, כלום. ככה יפה? מישהו יותר אחראי מאיתנו היה מברר ושואל, העדפנו לספר לעצמנו שהגז כלול בחשבון השירותים של העיריה.

לחבר אותנו חזרה באותו הערב הם רצו 115$, למחרת 60$. דחפתי את הנקניקיות לתנור, עשינו לילדים מקלחות מהר מהר והודענו לדיירים מלמעלה שכדאי שיעשו כמונו.

כיאה לישראלים גאים, פתחנו חזית מול שלל פקידים בדרגות הולכות ומתקדמות, להחזיר לנו את עלות החיבור מחדש. אני גאה באפי שעוד לא צווח על אף אחד מהם. בישראל לא משיגים כלום בלי צעקות, כאן חד משמעית הן לא עובדות. במקום להבהל ולוותר הם הופכים לתקליט שבור או פשוט מנתקים.

על הטרמפולינה של השכנים משמאל. לילדים יש הזמנה פתוחה לקפוץ. הרחוב שלנו מזכיר לי יותר קיבוץ מקיבוץ. הילדים נכנסים ויוצאים חופשי מהחצרות אחד של השני. בצד השני של הספקטרום יש את החברים מבית הספר שקובעים איתם playdate מינימום שבוע מראש.

בית הספר אוטוטו נגמר, קיבלנו תמונות מחזור. החמוד למטה מצד ימין זה Ryder החבר הכי טוב של גור. בשמלה הכחולה Mrs Bennet הגננת ובחולצה האדומה Mrs Fleur הסייעת. שתיהן מועמדות לצדיקות השנה על הדרך הרגועה והנעימה בה התמודדו עם האתגרים ההתנהגותיים הבלתי קנדיים בעליל של גור. 

ליד איתי עומדים Gin הקוריאני (הכי נחמד בכיתה) ולידו Declan ילד אנרגטי שהצטרף לכנופיית הרחוב שלנו למרות שטכנית הוא גר מאחורנו. Angeline הסינית בחולצה האדומה נוהגת להציק לאיתי מדי יום. הסברתי לאיתי מה זה אומר כשבנות מציקות לבנים. הוא פתח עלי זוג עיניים ענקיות אבל לא הצליח לגייס אמפתיה. הג'ינג'ית המהממת זאת Mrs. England המורה. בכיתה הזאת אין בעיה לשכנע את האבות להגיע ליום הורים.

 
פיקניק עם אבירם ואורית  בjericho beach. ממול מפרשיות, מימין באופק הר Grouse המושלג ומשמאל קו הרקיע של דאונטאון ונקובר כמו מתוך גלויה (סליחה על הטשטוש, זה הזום של האייפון). חזרנו הביתה שרופים, צריך להתחיל לזכור אולטרא סול.

איתי היה student of the week הכנו פלקט בסגנון חיים שכאלה ובפרץ פטריוטיות הוספנו לפרזנטציה גם חלבה ישראלית שמצאנו בסופר

ב"גן הצרפתית" היה היום תרגיל רעידת אדמה. בשעה היעודה נשמעו ברמקול קולות קרקושים ורעמים. מיד זחלנו אל מתחת לשולחנות המינייטורים (בזמן אמת הלך על איזור התחת שלי ומטה שלא הצלחתי לדחוס מתחת לשולחן). כששכחו הרעמים ספרנו עד 60 (בצרפתית) ואז הסתדרנו בשורה ויצאנו החוצה לחכות לגל השני של הרעידות.

חברה חדשה, שי הבת המתוקה להפליא של איילת וניצן האמיצים שהרחיקו עד טאווסן כדי לפגוש אותנו.

  O.D.D

נשיקות יקרים