הגענו למפלים אחר הצהריים כדי להספיק לראות אותם גם בחושך. עוד מרחוק ראינו עננים עצומים של רסיסי מים שמבשרים על קיומם. מן ערפל מוזר שעולה מן התהום. כשהתקרבנו ראינו אותם במלוא הדרם ענקיים וגועשים, והם סחטו מאיתנו קריאות התפעלות רמות.
הצד האמריקאי של המפלים, בהיותו חלק מפארק מדינתי, נותר טבעי ורגוע יחסית לצד השני, שהקנדים הפכו אותו לקרקס ממוסחר של אטרקציות. ובכל זאת ישנן שתי אטרקציות שמציעות לתייר המשולהב הזדמנות להתקרב למפלים. הראשונה MAID OF THE MIST משיטה תיירים אל בסיס המפלים מזה עידנים, והשנייה HURRICANE DECK , מערכת מעברים מעץ שמגיעים עד המפל.
בחרנו בשנייה (אולי בגלל הטראומה מהסירה בבוסטון). בשלב המקדים קיבלנו פונצו בצהוב מסנוור כדי להגן מפני המים השוצפים וזוג סנדלים אופנתיות. ירדנו במעלית אל בסיס המפל ויצאנו אל המעברים, איתי וגור רצו קדימה. עם כל צעד האויר נעשה רטוב יותר, ערפל הפך לרסיסי מים, שהפכו לגשם, ואז הגענו למעבר האחרון שמקנה לאטרקציה את שמה (ובצדק). מה אגיד לכם, זו היתה חוויה רוחנית (ואני לא רוחניקית). העוצמה המדהימה של המים שנופלים בכח במרחק נגיעה, המראה של המפל האדיר מלמטה והרעש הם משהו שקשה לתאר במילים. איתי וגור היו באקסטזה. צהלנו ורקדנו לרגלי המפל חצי שעה לפחות. נרטבנו עד לשד עצמותינו, הפונצ'ו עזר ככליפת השום. על שלי זה היה גדול. היא ואפי צפו בנו משתוללים ממרחק בטוח. התחיל להחשיך ולהיות קר, נפרדנו בקושי וחזרנו לאוטו להחליף בגדים. אחר כך עלינו למסעדת הפארק שמשקיפה על המפלים, הזמנו את מרק היום ולילדים שוקו חם. שחזרנו חוויות, המפלים המוארים נצנצו אלינו מהחלונות. סיום מושלם ליום מושלם.
תמונה מזויפת (על רקע תמונה). הסנדלים אמיתיות.
למחרת יצאנו לכוון האגמים הגדולים. עצירה ראשונה ב HEADLANDS BEACH על גדות אגם ERIE. חוף ענק, יפיפה, מרגיש כמו ים, נראה כמו ים, נשמע כמו ים, עם טעם של אגם. ה GREAT LAKES כל כך גרייט שלא רואים את הצד השני, רק אופק ממש כמו בים. גלים מכובדים מתנפצים אל החוף. פשוט לא נתפס שזה מים מתוקים. הילדים נהנו משעות של השתכשכות עד שהחשיך. עבר לנו בראש להשאר לישון שם אבל חמור לא טועה פעמיים. נסענו לישון בוולמרט.
בבוקר, בעודנו אוכלים ארוחת בוקר, עבר ליד החלון של ג'וליאן אווז קנדי. הוא נראה רזה, מרוט והסתכל לצדדים כאילו לא ממש ברור לו מה הוא עושה במגרש חנייה של וולמרט. עד שזזתי עם המצלמה הוא כבר התרחק במהירות. ריחמנו עליו נורא אבל לא היה לנו מושג למי מתקשרים על אווז אבוד. 911 לא בא בחשבון עם כל הכבוד לאווז. אם זה היה מבחן של מחלקת ההגירה הקנדית נכשלנו קשות.
המשכנו בדרכנו מערבה סביב אגם ERIE עד שהגענו לעיר DEARBORN בה ממוקם המפעל המקורי של FORD MOTORS. במהלך הסיור במפעל ראינו סרט על ההסטוריה של החברה, עוד סרט על תהליך הייצור, וראינו את המפעל בפעולה מלמעלה. דוגמא ומופת לשיטת הסרט הנע. כל עובד על פס היצור אחראי על החלק שלו. כמו בזמנים מודרנים של צ'פלין הוא צריך להספיק להרכיב את החלק שלו על האוטו לפני שמגיע האוטו הבא. רק שכאן העסק מתוזמן לעילא כדי שהעובד לא ילחץ מדי חלילה אבל גם לא יוכל להתבטל. מעניין שכל עובד כחלק מהכשרתו לומד איך להרכיב 9 חלקיקים שונים ויכול לבקש לגוון ומדי פעם לעבוד על חלק אחר, אבל מסתבר שרוב העובדים בוחרים לעבוד על חלק אחד ולהתמחות בו. אולי כי ההתמחות מאפשרת להם בכל זאת כמה שניות עודפות של מנוחה בין חלק לחלק.
לצערינו הרב היה אסור לצלם במפעל. עוד דבר מעניין היה הגג של המפעל. זהו הגג החי הגדול בעולם (מופיע בגינס) הוא מכוסה בצמח עמיד במיוחד (מרחוק הוא נראה כמו מרבדשא) שמשמש הן כבידוד והן כדרך לטהר במקצת אתה האויר המזוהם שהמפעל פולט. לקינוח ראינו את המכוניות המוקדמות של פורד במיוחד הרשימה אותנו המכונית (הבורדו) שכמותה שימשה את בוני וקלייד. לידה היה מכתב מקלייד המודה למר פורד על שיצר מכונית בריחה (GETAWAY) כה נהדרת.
סיימנו את הסיור, עוד וולמרט אחד להעביר בו את הלילה וכבר היינו בדרכנו לחופו המזרחי של אגם MICHIGAN. השארנו את ג'וליאן בקמפינג בMUSKEGON בעל החוף המדהים ביותר שראינו מעודנו , ונסענו צפונה ל SILVER LAKE. היה לנו דייט עם MAC DUNES, חברה שכבר 80 שנה עושה סיורים בדיונות המדהימות שיש שם. ריחפנו עם הג'יפ האדום על החול הרך של הדיונות. בירידות התלולות WEEZY הנהגת צפרה בצופר ואנחנו הנפנו ידיים למעלה וצרחנווווווו!! לפרקים עצרנו וקיבלנו הסברים שונים. ואז הגענו לראש הדיונה לפנינו נפרשו אגם MICHIGAN מצד אחד ו SILVER LAKE מצד שני, מראה מרהיב. ירדנו בירידה תלולה במיוחד (צרחנוווווו) עד החוף. חול לבן ורך, מים מתוקים וצלולים. גן עדן. שכשכנו רגליים. בקושי הסכמנו לעלות חזרה לג'יפ. הסיור נגמר, רצינו לצעוק ע-ו-ד-ה-פ-ע-ם! אבל אנחנו עובדים על להיות מנומסים אז התאפקנו. חזרה בקמפינג התיישבנו על החוף המדהים (3 דקות הליכה מהדלת של ג'וליאן) עד שהשמש האדומה נפלה למים.
היום מעונן ומטפטף, משהו צריך להשקות את כל הירוק הזה. ננצל את הטפטוף לכביסות וסידורים.
נישאר כאן עוד יום יומיים, אנחנו רוצים להספיק לשרוץ עוד בחוף וגם לראות מזרקה מוזיקלית בכפר השכן ששמה יצא למרחוק.
ולסיום, ילדים מותשים נוחרים בשלווה זה מראה מלבב, אבל נוחרים ומחובקים.. מלבב שבעתיים.
הרבה חיבוקים ונשיקות
