מבצע הצלת הכובע בפעולה.
בהמשך ראינו כלה נדיבת מימדים קומפלט עם שמלה לבנה פן ואיפור, שרועה על החוף בתוך המים, בפוזה היישר מתוך מוסף בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד. החתן לא נשאר חייב, הוא כבר זינק מהרציף למים בחליפתו כמה דקות קודם. תמונות יחלאולאו באקסטרים.
המזרקה הייתה מקסימה ובאמת די גדולה הילדים הקטנים בקהל לא יכלו להתאפק ורקדו בכיף למוזיקה. התמונות יצאו מטושטשות ומבאסות.
עוד יום של בטלה וכבר היינו בדרכנו לשיקגו. מצאנו קמפינג נחמד עם אגם קטן לדייג ואפי ניצל את ההזדמנות ללמד את הילדים לדוג. הם חזרו מרוצים מעצמם למרות שלא תפסו כלום. מזל, אין לי שמץ מושג מה לעשות עם דג שהוא לא בפורמט פילה.
בDOWNTOWN של שיקגו, שהתגלתה כקסם של עיר. שכרנו אופניים ונסענו על השביל המתפתל לאורך האגם.
סטייה קלה מהשביל לMILLEIUM PARK. הביאה אותנו אל פסל גאוני שצורתו מזכירה טיפת כספית. צדו החיצוני משקף את העיר מסביב ומתחתיו המוני תיירים מצלמים את שלל השתקפויותיהם.
בהמשך הדרך מצאנו מזרקה המקורית ביותר. מדובר בשני בנייני לבנים שקופות העומדים זה מול זה, ביניהם מים רדודים שמזמינים השתכשכות והשפרצות. על הלבנים מוקרנות פניהם של מי מתושבי שיקגו שעושים פרצופים שונים ומשונים. כל כמה דקות יוצא זרם מים מפיה של הדמות על המסך לקול צהלות הילדים. מגניב ביותר
עוד מזרקה אחת יפה .BUCKINGHAM FOUNTAIN אומרים שהיא מוזיקלית, לא נשארנו לבדוק. עוד סיבוב קצר על רקע קו הרקיע של שיקגו המהממת וכבר היינו צריכים להחזיר את האופניים.
משם המשכנו לאטרקציה הכי אטרקטיבית בכל שיקגו (עבורנו לפחות) איחוד משפחות עם בן דודי ערן ואשתו יפית (היפה). היה מרגש, היה טעים, החלפנו סיפורי מהגרים טריים (הם) ונוודים טריים (אנחנו) עד שנהיה ממש מאוחר, והילדים נשפכו על הספות.
הבוקר יצאנו לדרך אל האורקל מאומהה.
נשיקות יקרים.
סוף סוף רואים את הפוסט. תמונות מדהימות. שמח לראות את ההתאפננות. מתאים לכם. כל כך קצר אצל ערן? אתם ממהרים לאנשהו?
השבמחקנשיקות ולהתראות ביום שישי בסקייפ.
אבסבא
רצינו להשאר יותר בשיקגו אבל הקמפינג היחיד שמצאנו היה שעה נסיעה ממנה. וגם רצינו להגיע להר רשמור לפני הבלאגן של LABOR DAY. נשיקות
השבמחקאכן, סופסופ אפשר להגיב,האיחוד עם ערן ויפית נראה מרגש ומשמח את כולכם וזו וודאי תחושה נפלאה, קצת משפחתיות ובאמת חבל שזה כ"כ קצר, אולי תיפגשו שוב לחוג יחד את ראש השנה הקרב ובא שתחסרו לנו מאוד ומעלה את מפלס הגעגוע לרמת תרום פיצוץ.
השבמחקאבל האיחוד המשמעותי והמרגש אותי מאוד זה הבא לידי ביטוי בתמונה של איתי וגור הולכים מחובקים בפנינה הירוקה, זהו אחד הרווחים הגדולים של ההרפתקאה הזו.
ההתנסות בדייג מזכירה לי נשכחות, להבדיל אלפי הבדלות- בכנרת שבו גם אפי לא הצליח לדוג שום דג אבל זו בפני עצמה חוויה מרגיעה, מדהים אותי איך שלי המהממת מצליחה להחזיק את החכה לבד בצורה כ"כ מובנת מאליה זה לא נתפס, איזו עבודה אתם עושים עם הילדים!!
והרכיבה המשפחתית על האופניים בנופים שכאלה פשוט אתם נראים מקסים מקסים.
ודבר אחרון- אני תוהה אם הכובע שווה את ה- 10$ ואגב, למה כולכם ללא כובעים?
תמשיכו לכייף וליהנות
אוהבת אתכם מאוד
חיבוקים ונשיקות
אמא/סבתא רוזלין
עם כל הכבוד , לאיחודים שבפרק, ויש כבוד !! כמו לאיחוד נוסח יאחאלאולה של בת הים השופעת עם חתנה, לאיחוד שלכם עם הדו גלגלי [ איזה כיף זה נראה..] לאיחוד של אפי חזרה עם כובעו המתאבד, לאיחוד המרגש עם ערן ויפית , אין כמו התמונה הסוגרת , כמסמלת את האיחוד האולטימטיבי ! מניחה שהפוזה הזו משקפת חלק מהערך המוסף של המסע הזה.. אתם נראים נפלא ונראה שכיף לכם ושלא יגמר לעולם ! אוהבת אמא\סבתא
השבמחק