HOOVER DAM, פלא הנדסי, הסוכר את אגם MEAD מלהציף את נהר COLORADO. נסענו לראות אותו. היה פקק ארוך. היה חם. מאד. למרות הפלא וכל זה, לא היתה לנו סבלנות אליו. סימנו V וחזרנו לג'וליאן הממוזג.
לפנות ערב נהיה פחות לוהט והלכנו לבדוק את האגם. מרחוק הוא יפה וכחול על רקע המדבר השומם, מקרוב פיכסה. חוף סלעי ומאובק והקרקעית בוצית וגועלית. עם כל צעד הרגל שוקעת בעיסה דביקה שמעכירה את המים בענני השד יודע מה. לא במקרה שכחתי את המצלמה, התת מודע ניסה להזהיר אותי. לילדים כל זה דווקא לא כל כך הפריע. שלי התמרחה בבוץ הדוחה סטייל ים המלח ואיתי אפילו שחה קצת לעומק. סימנו עוד V.
למחרת בערב נסענו ללאס וגאס. כשהייתי קטנה נסענו ללאס וגאס במסגרת טיול משפחתי בחוף המערבי. אני זוכרת את צלצול המכונות בקזינו, את האנשים יושבים מול המכונה, מזינים אותה במטבעות, מושכים את הידית וחוזר חלילה. כל כמה שניות נשמע טרטור חזק של מטבעות הנופלות לחיכו של הזוכה המאושר. והכי אני זוכרת את סבתא שלי ז"ל חוזרת בעיניים נוצצות לחדר המלון עם הזכיה שלה, דליים מלאים במטבעות מקרקשים. הריצו קדימה 20+ שנה הגענו ל-STRIP אותו רחוב המאכלס את המלונות/קזינו הגדולים והמוארים וחנינו במלון BELLAGIO בדרכנו מהחנייה החוצה עברנו דרך הקזינו. חשבתי שיהיה נחמד לשים איזה מטבע בשביל ספתי. חיפשנו ממש טוב ולא מצאנו איפה להכניס אותו. עברנו מכונה מכונה וכולן מקבלות רק שטרות או כרטיסים נטענים. בלית ברירה נכנענו לקידמה, שלפנו שטר והכנסנו. משכתי בידית, לא נמשכה. משכתי יותר חזק, כלום, לא זזה. בהינו כמה שניות בבליל הכפתורים המוזרים של המכונה. עשינו אן דן דינו ואז לחצנו בו זמנית על כולם. הגלגלים עם התמונות עשו טובה שנתנו חצי סיבוב וזהו. דממה. לא צלצולים לא קרקושים. כלום. מזל שספתי כבר לא כאן כדי לראות מה נהיה מוגאס. אפילו למשוך ידית כבר לא נותנים פה.
יצאנו לרחוב ונסחפנו עם ההמון במורד (או שמא במעלה) הרחוב המדהים הזה. מאז שהייתי פה נוספו כמה וכמה מלונות פאר לרשימה כל אחד גדול ומנצנץ מחברו ולכל אחד התמחות קיטשית משלו. רשימה חלקית של המראות כללה ארמון, פירמידה, פסל החירות, מגדל אייפל, הר געש מתפרץ, מזרקה מוזיקלית, מזרקה איטלקית, וספינות עליהן נלחמו פיראטים חסונים בסירנות חטובות בלבוש חושפני תוך יריות, התפוצצויות ואש. כולם מזוייפים להפליא (גם הבז'ז'ים של הסירנות) ונוצצים באלפי אורות צבעוניים.
אבל שיא השיאים הגיע כאשר בתוך נהר האנשים וגשם כרטיסי הביקור של נערות ליווי, מצאנו STORM TROOPER אחד היישר מהסט של STAR WARS שעמד והצטלם עבור טיפים. הבנים עטו עליו ותוך שניות חיסלו אותו עם חרבות הלייזר הזוהרות (שהוא סיפק להם). איזה אושר.
באותו טיול משפחתי מכונן אי שם בשנות ה80 היה כלול גם ה-GRAND CANYON. הקניון הנ"ל זכור לי כניג'וס המבאס של הטיול, בעיקר כי אבי היקר התעקש לעצור בכל אחת ואחת מנקודות התצפית הרבות מאד ולצלם ארוכות במצלמת הוידאו (שנחשבה אז לפלא טכנולוגי). הקניון כמה שגדול ומרשים עד מאד, לא מאד משתנה מנקודה לנקודה ולקראת הסוף כבר שקלתי ברצינות להשליך את עצמי אל התהום. על כן נדרתי נדר לחסוך לילדי את אותו שיעמום נורא ולבקר בנקודת תצפית אחת ויחידה. כבר במרכז המבקרים הבנתי שאני הולכת לאכול את הכובע.
יאמר לזכותי שעצרנו רק 3 פעמים ולא 355 פעמים כמו עם אבא. פעם אחת בGRAND POINT כי הרי זה הGRAND CANYON פעם שנייה בMORAN POINT כי לגיסי קוראים מורן ואני יודעת שאם זו היתה MAYA POINT הוא בטוח היה מצלם בשבילי (נכון מורן?). ופעם שלישית בSUNSET POINT כי יש שם מגדל מגניב שאפשר לטפס עליו ולראות את השקיעה. מסקנה, צריך להיות הורה כדי להבין את ההורים, ולהבין שאני זאת שביאסה את כולם עם פרצופי התחת המתבגרים שלה. למרבה המזל החברה שלנו עוד לא מתבגרים כבדים ואפשר לטרטר אותם די בסבבה.
לא צירפתי הרבה תמונות כי לא סתם קוראים לו GRAND. אין מצב לקלוט במצלמה פשוטה אלא מקטעים קטנטנים שנראים כאילו הם חוזרים על עצמם. גגלו נא GRAND CANYON PANORAMIC.
עם הביקור בקניון עברנו למדינת אריזונה. כל הטיול חיכינו וציפינו להגיע לכאן כי כאן גר רוי, דוד שלי מצד אבא עם אשתו המתוקה קייטי וג'יימי הבן המקסים. רוי הוא מסוג הדודים שכל ילד היה מת שיהיה לו, יותר חבר מגניב מדוד. הבנדורים מאריזונה גרים בPRESCOTT באיזור מדהים ביופיו, אויר הרים צלול, שקט ושלווה. הילדים התאהבו ממבט ראשון. כבר בכניסה חיכתה להם טרמפולינה ענקית, מתחתיה מנהרת מחבוא שג'יימי חפר, מאחורי הבית ארץ פלאות של סלעים קומפלט עם מערה ובית עץ, בתוך הבית WII ועוד מיני קונסולות משחקים. גור התאהב נואשות בסקיפי, הכלב החביב והסובלני של רוי. יהיה לנו מאד מאד קשה לעזוב.
בכאלה תנאים קשה להזיז את התחת ולטייל. ובכל זאת רוי הצליח לקחת אותנו לSLIDING ROCK
פארק מים תוצרת הטבע. מדובר בערוץ נחל שזורם על סדרה של סלעים חלקלקים כמו דולפין משומן. יושבים עליהם כמו על מגלשה והופ, נסחפים על הסלעים במורד הזרם. כיף גדול. בדרך הלוך וחזור זכינו לראות את נופי SEDONA היפה. סלעי ענק אדומים פורצים מתוך הירוק שבעמק. אחד הנופים היפים שראינו עד כה
ובעצם הדבר היחיד שיכול להוציא אותנו מפה הן הבדיקות הרפואיות שנתבקשנו לעשות לטובת בקשת ההגירה לקנדה.
הרופא הכי קרוב (שמבצע את הבדיקות) יושב בPHEONIX ויש לו מונופול על כל מדינת אריזונה, לכן הוא מרשה לעצמו לקחת 1700$ כשעמיתיו במדינות השכנות לוקחים 500$. ברשותו ניסע לעשות את הבדיקות בסן דייגו.
ולמי שדאג, תקריב של הסנטר הפגוע. כמו שאתם רואים בקושי נשאר סימן (ילדים נו..)
נשיקות יקרים
