האורקל מאומהה, הלוא הוא וורן באפט קשישא, מוערץ קשות על ידי אפי בשל פילוסופיית ההשקעות המשובחת שלו. אין ספר שנכתב עליו שאפי לא קרא, ראיון עמו שלא ראה ומכתביו השנתיים למשקיעים נכרכו לתנ"ך והיה מתפלל בם יומם וליל.
לכן בבואנו לחצות את מרכז ארה"ב נהיה ברור שנעשה סטייה קטנה מהדרך כדי לעלות לרגל לעיר מושבו.
עצרנו פעמיים בדרך, אחת בעיר DAVENPORT במדינת IOWA כדי להציץ בנהר המיסיסיפי והשניה בעיר DES MOINES כדי להשתכשך באגם המקומי. שדות תירס אינסופיים ליוו אותנו כל הדרך.
הגענו לאומהה עיר הקודש ומאחר ולא היינו מוזמנים לתה בביתו של באפט החלטנו להזמין את עצמנו למסעדה החביבה עליו GORAT'S סטקיה איטלקית וותיקה כמעט כמו מר באפט עצמו. הגיל הממוצע של יושבי המסעדה הגריארטרית היה 70, הדקורציה, אולם אירועים משנות ה-70 והאוכל מבאס בהתאם. רק הסטייק העצום של אפי הציל קצת את המצב. מר באפט לא הופיע, אך נצפו כמה כפילים לבני שיער שהעלו לנו את הדופק.
מיצינו את העליה לרגל והמשכנו צפונה ואז מערבה אל תוך מדינת SOUTH DAKOTA. מסביב ערבה שטוחה, מצהיבה ושטופת רוחות, מנוקדת פה ושם בחווה בודדת. שיר הנושא מבית קטן בערבה התנגן לנו בראש, בעיני רוחנו ראינו את לורה אינגלס מקפצת בעשב. עצרנו בעיירה MITCHEL שגאוותה היא "ארמון התירס" בימים כתיקונם היינו מדלגים עליה ללא היסוס, אך בירור קצר העלה שזו ה-אטרקציה של האיזור. כנראה שכבר אין לחבר'ה מה לעשות עם כמויות התירס העצומות שהם מגדלים, אחרת אין לנו הסבר לתופעה. ה"טירה" התגלתה כמתנ"ס של העיר. בניין ממוצע מימדים ובתוכו אולם כדורסל, במה להצגות וחנות מזכרות. חלקו החיצוני של הבניין עוטר בתמונות העשויות מתירס. נכון הציורים שילדים צובעים לפי מספרים? אותו דבר אבל עם תירס, שגדל ככל הנראה בכמה צבעים חוץ מהצהוב המוכר. סבבה אבל לא חבל על התירס? יש ילדים רעבים באפריקה וכו..
באותו הלילה בעודנו רואים TV הופסקו פתאום השידורים והודעה צופרת הזהירה מפני SEVERE THUNDERSTORM והציעה בחום שנרד לקומת המרתף ונישאר שם עד חלוף זעם.
לצערנו ג'וליאן לא הגיע עם מרתף ולרגע שקלנו לברוח למלון הסמוך אבל כשהצצנו החוצה ראינו שאף אחד משכננינו הניידים לא מתרגש כמונו והחלטנו להשאר. קצת הצטערנו שלא ביטחנו את ג'וליאן מפני נזקי טבע (בין המכות הובטח גם ברד).
הסופה הגיעה פתאום והיתה באמת מרשימה. ברד לא היה, ג'וליאן התנדנד קצת ברוחות העזות ועמד בהם בגבורה.
למחרת המשכנו מערבה. עוד ערבה בלתי נגמרת עם שלט אחר שלט ענקיים המבשרים על מלכודות תיירים שכוחות אל.
המשכנו עד שמצד שמאל כאילו הופיעו משום מקום הBADLANDS שרשרת הרי אבן חול מדהימים בצחיחותם. נוף צחיח בדרך כלל לא עושה לי את זה אבל זה היה מראה מדהים. האינדיאנים נתנו למקום את שמו מפני שאוכל ומים לא מוצאים במקום כזה. אפי נתן פרשנו משלו ובשניה שהחנינו את ג'וליאן, התמוטט למיטה עם 39 חום. השארנו לו אדוויל, מים וסימפטיה ויצאנו לתור את הנוף. ראשית ראינו סרט במרכז המבקרים ואז עשינו מגוון ממסלולי הפארק כל אחד שונה לגמרי מהשני. הילדים במיוחד אהבו את המסלול עם הגבעות והבקעות הקטנות. הרגשנו כאילו נחתנו בטעות על הירח. במסלול אחד תלול במיוחד איתי דילג במעלה כמו עז הרים אך הקטנים התקשו. נאלצנו להפסיק באמצע ולרדת כל הדרך חזרה על הטוסיק. היה גם מסלול עם מאובנים של החיות הפרה-הסטוריות שחיו שם. ומסלול עם קצת ירוק לא אופייני בו הצלחנו לראות משפחה של איילים.
חזרה לג'וליאן ירד הלילה ונתגלה בפנינו המחזה המרהיב ביותר בפארק. שמיים שחורים לחלוטין עם יותר כוכבים ממה שראיתי בכל ימי חיי. התאפקתי לא לגרור את אפי ההוזה מהמיטה כדי שיחזה בפלא.
למחרת החום ירד ל37 ויכולנו להמשיך מערבה לעבר הגבעות השחורות של דרום דקוטה. הן נקראות כך כי הן נראות שחורות מרחוק.
עכשיו אנחנו בקמפינג (די מאפן) ליד הכביש הראשי, עם גישה טובה לגבעות. ניתן לאפי עוד יום להתאושש לגמרי ואז ניסע לכבוש את הר רשמור המפוסל.
נשיקות יקרים
לכן בבואנו לחצות את מרכז ארה"ב נהיה ברור שנעשה סטייה קטנה מהדרך כדי לעלות לרגל לעיר מושבו.
עצרנו פעמיים בדרך, אחת בעיר DAVENPORT במדינת IOWA כדי להציץ בנהר המיסיסיפי והשניה בעיר DES MOINES כדי להשתכשך באגם המקומי. שדות תירס אינסופיים ליוו אותנו כל הדרך.
הגענו לאומהה עיר הקודש ומאחר ולא היינו מוזמנים לתה בביתו של באפט החלטנו להזמין את עצמנו למסעדה החביבה עליו GORAT'S סטקיה איטלקית וותיקה כמעט כמו מר באפט עצמו. הגיל הממוצע של יושבי המסעדה הגריארטרית היה 70, הדקורציה, אולם אירועים משנות ה-70 והאוכל מבאס בהתאם. רק הסטייק העצום של אפי הציל קצת את המצב. מר באפט לא הופיע, אך נצפו כמה כפילים לבני שיער שהעלו לנו את הדופק.
מיצינו את העליה לרגל והמשכנו צפונה ואז מערבה אל תוך מדינת SOUTH DAKOTA. מסביב ערבה שטוחה, מצהיבה ושטופת רוחות, מנוקדת פה ושם בחווה בודדת. שיר הנושא מבית קטן בערבה התנגן לנו בראש, בעיני רוחנו ראינו את לורה אינגלס מקפצת בעשב. עצרנו בעיירה MITCHEL שגאוותה היא "ארמון התירס" בימים כתיקונם היינו מדלגים עליה ללא היסוס, אך בירור קצר העלה שזו ה-אטרקציה של האיזור. כנראה שכבר אין לחבר'ה מה לעשות עם כמויות התירס העצומות שהם מגדלים, אחרת אין לנו הסבר לתופעה. ה"טירה" התגלתה כמתנ"ס של העיר. בניין ממוצע מימדים ובתוכו אולם כדורסל, במה להצגות וחנות מזכרות. חלקו החיצוני של הבניין עוטר בתמונות העשויות מתירס. נכון הציורים שילדים צובעים לפי מספרים? אותו דבר אבל עם תירס, שגדל ככל הנראה בכמה צבעים חוץ מהצהוב המוכר. סבבה אבל לא חבל על התירס? יש ילדים רעבים באפריקה וכו..
באותו הלילה בעודנו רואים TV הופסקו פתאום השידורים והודעה צופרת הזהירה מפני SEVERE THUNDERSTORM והציעה בחום שנרד לקומת המרתף ונישאר שם עד חלוף זעם.
לצערנו ג'וליאן לא הגיע עם מרתף ולרגע שקלנו לברוח למלון הסמוך אבל כשהצצנו החוצה ראינו שאף אחד משכננינו הניידים לא מתרגש כמונו והחלטנו להשאר. קצת הצטערנו שלא ביטחנו את ג'וליאן מפני נזקי טבע (בין המכות הובטח גם ברד).
הסופה הגיעה פתאום והיתה באמת מרשימה. ברד לא היה, ג'וליאן התנדנד קצת ברוחות העזות ועמד בהם בגבורה.
למחרת המשכנו מערבה. עוד ערבה בלתי נגמרת עם שלט אחר שלט ענקיים המבשרים על מלכודות תיירים שכוחות אל.
המשכנו עד שמצד שמאל כאילו הופיעו משום מקום הBADLANDS שרשרת הרי אבן חול מדהימים בצחיחותם. נוף צחיח בדרך כלל לא עושה לי את זה אבל זה היה מראה מדהים. האינדיאנים נתנו למקום את שמו מפני שאוכל ומים לא מוצאים במקום כזה. אפי נתן פרשנו משלו ובשניה שהחנינו את ג'וליאן, התמוטט למיטה עם 39 חום. השארנו לו אדוויל, מים וסימפטיה ויצאנו לתור את הנוף. ראשית ראינו סרט במרכז המבקרים ואז עשינו מגוון ממסלולי הפארק כל אחד שונה לגמרי מהשני. הילדים במיוחד אהבו את המסלול עם הגבעות והבקעות הקטנות. הרגשנו כאילו נחתנו בטעות על הירח. במסלול אחד תלול במיוחד איתי דילג במעלה כמו עז הרים אך הקטנים התקשו. נאלצנו להפסיק באמצע ולרדת כל הדרך חזרה על הטוסיק. היה גם מסלול עם מאובנים של החיות הפרה-הסטוריות שחיו שם. ומסלול עם קצת ירוק לא אופייני בו הצלחנו לראות משפחה של איילים.
חזרה לג'וליאן ירד הלילה ונתגלה בפנינו המחזה המרהיב ביותר בפארק. שמיים שחורים לחלוטין עם יותר כוכבים ממה שראיתי בכל ימי חיי. התאפקתי לא לגרור את אפי ההוזה מהמיטה כדי שיחזה בפלא.
למחרת החום ירד ל37 ויכולנו להמשיך מערבה לעבר הגבעות השחורות של דרום דקוטה. הן נקראות כך כי הן נראות שחורות מרחוק.
עכשיו אנחנו בקמפינג (די מאפן) ליד הכביש הראשי, עם גישה טובה לגבעות. ניתן לאפי עוד יום להתאושש לגמרי ואז ניסע לכבוש את הר רשמור המפוסל.
נשיקות יקרים
הי מאיה אפי והקידס.
השבמחקאיך שהו יוצא שביום שישי בלילה אני מקבלת הודעה על פרק נוסף במסע המדהים שלכם.
ממש דרך חביבה לסגור שבוע.
מחר יש למיקה יומולדת 30 נתכנס כל המשפחה, איזה כיף!!!
רועי ומשפחתו חזרו מארה"ב לפני שבועיים והשמחה במעוננו רבה.
תמשיכו להנות ולשתף בחוויות, זה ממש כיף.
החלמה מלאה לאפי, אני מקווה שכבר שכחת שחלית.
בהצלחה בהמשך,
חנה
ואוו איזה נוף מדברי מדהים, איזה שלווה :-)
השבמחקאפי תרגיש טוב
אצלנו הכל נפלא, חזרנו לשגרה המתוקה, מחר אני חוזרת לעבודה לאחר שבועיים של חופש.
גיא התחיל את כיתה א', הוא מאוד התרגש ואנחנו ההורים הגאים היינו נרגשים אך מלאי גאווה, הוא הגיע עם חבר אחד מהגן, ואת השאר אינו מכיר, אבל כפי שאני מכירה אותו, הוא יתגבר על הביישנות שלו ויכיר חברים חדשים. למרות הפנים התמימות, עם הנמשים התמימים, המורות קלטו עליו שהוא שובבני קטן..
שחר ביום הראשון, התנהג כמו בוגר, בשער נתן נשיקה ורץ לחברים שלו, לקח זמן למצוא אותו, וכשהגענו לכיתה (טיפוס של 3 קומות) ראינו שהוא התמקם והיה מאושר להיפגש עם כל החברים שלו..
ויובלי, קשה לי עדין להכניס אותו לגן..עוד חודשיים נעשה את זה, תוך תקווה שנחמה תוציא אותו בצהרים..
זהו, אצלנו 8 בבוקר, הילדים מול הטלויזיה, נלך לארגן ארוחת בוקר,
אז נשיקות לכולם.
איריס
זו רק ספקולציה אבל נראה לי שהאורקל הזה כבר לא איתנו ומחזיקים כפיל שלו כדי שהמשקיעים לא יברחו...
השבמחקהנה עובדה - לא ראיתם אותו!
הילדים נעשים חמודים מיום ליום או שמא זה הגעגועים הגוברים. אנחנו מגדילים כל תמונה שלהם. חיפשנו אותכם ביום שישי בסקייפ.
אנחנו בברלין, עיר האופניים האולטימטיבית - שטוחה, יפה ומלאה בשבילי אופניים. מדיפעם מקבלים תזכורות על העבר אך זה לא פוגם בהנאה מההווה שהוא הזמן החשוב ביותר מכל הזמנים.
נשיקות
אבאמא
חנה, מזל טוב למיקה על העגול! ולרועי על השיבה הביתה. הם בטח באקטזה מהנגישות המחודשת לסבאסבתא. זה הדבר היחיד שממש חסר לנו.
השבמחקאיריס מזל טוב על ההתחלות החדשות של הבנים. הלב שלך צודק בקשר ליובלי וברור שנחמה תוציא אותו, אין דבר כזה שלא.
אבא :) אל תספר לאפי, נצטרך לקרוע את בגדנו ולשים אפר על ראשנו. זה באמת לא הגיוני שהוא חי עד גיל כזה עם כמויות הקולה שהוא מוריד ביום.
תמשיכו לדווש לכם. ראינו שהתקשרתם אבל היתה לנו בעיה בסאונד של הסקייפ. אולי ננסה שוב היום?
אני תוהה, עם כל האומץ שלכם איך לא חשבתם להתקשר לוורן ולהודיע על בואכם ורצונכם העז לפגוש אותו מתוך הערצה צרוופה אליו? נראה לי שבהחלט היה נותן לכם את מלוא הכבוד ומזמין אתכם לתה ותחשבו על זה בפעם הבאה- שום דבר לא צריך לעמוד בפניכם. נו אז לא פגשתם את וורן אבל פגשתם מקומות מפעימים ומיוחדים וההנאה ניכרת על פני הילדים.
השבמחקרק חבל שאפי קיבל חום גבוהה, מה קרה ולמה? מקווה שעכשיו הוא מרגיש טוב וחזר לעצמו.והחוויה של הסערה, אמל'ה איזה פחד, מה דעתכם לא להיות במקומות מועדים לסערות? אפשר לדעת מראש? אם- כן אז בבקשה שימו לב.
אז מה קורה פה?
ביום רביעי היינו בהופעה תחרותית על סינגלים (שיר מקורי שלה כולל עיבוד, לחן וביצוע) של יפית בביה"ס, היא זכתה במקום שני מתוך עשרה מתחרים למרות שלדעת רבים היה מגיע לה המקום הראשון, היא הייתה מדהימה, היא כ"כ ריגשה אותי עד לכדי חידודים ובכי.
בחלקו השני של הערב הסטודנטים ביצעו שירים של לאונרד כהן (מתורגמים לעברית)והיא נתנה את הפינלה וזה היה לא מהעולם הזה, משהו שגם לאונרד כהן היה גאה בו, כולם עמדו ומחאו לה כפיים כמו לסופר סטאר.
הייתי מאוד מאוד גאה בה והתרגשתי מאוד לראות איך כל המורים, החברים וגם אורחים שלא מכירים אותה ניגשו אליה חיבקו ונישקו והחמיאו לה מאוד, אחת המורות שלה אומרת לי- אני לא מבינה איך יצאה לך אחת כזו? אין דברים כאלה!! ולא התכוונה רק לכישרון אלא גם לאישיות שלה.
תסלחו לי על הריגשי שלי, אבל אתם מכירים אותי! מזלי שיש לי אתכם (ילדיי, כלותיי ונכדיי) ואתם הגאווה שלי והאהבה הגדולה שלי.
אגב - הפרס של יפית זה הוצאת סינגל + מלגה של 1500 ש"ח.
וכשמורן יעלה את ההקלטה שצילמנו ליו-טיוב אני אעביר לכם את הקישור.
אז היו ברוכים יקרים אהובים שלי, שמרו על עצמכם מכל משמר והמשיכו ליהנות ולכייף.
באהבה ענקית, חיבוקים ונשיקות לכולכם
אמא/סבתא רוזלין
שרה יקרה,
השבמחקאם וורן באפט היה מזמין לתה כל אחד שמעריץ אותו היה נוצר מחסור תה עולמי. כשהוא ביקר בזמנו בארץ ביצענו תעלול נועז בנסיון להפגש איתו. הפסקנו שניה לפני שהוציאו נגדנו צו הרחקה. הפעם נגמר לנו האומץ.
אפי מרגיש הרבה יותר טוב.
אנחנו בודקים את תחזית מזג האויר כמעט כל יום אבל הסערות כאן באמצע ארה"ב באות בהתראה קצרה מאד. עברה אולי שעה בין האזהרה לסערה עצמה. אנחנו ממשיכים מערבה, שם יש רק רעידות אדמה :)
כל הכבוד ליפיתוש! איזו נחת! מחכים לסרטון בקוצר רוח.
ואגב, מה קורה עם הסקייפ והמצלמה?
המון נשיקות