משהו טוב בכל זאת יצא מהשעמום. הצלחנו לקנות טלפון נייד עם חיבור לאינטרנט. הרגשנו כמו חולה אמפזימה שחיברו אותו חזרה לחמצן שנייה לפני שהוא מתפגר. גם מוריס וג'וליאן עברו את הבדיקות לצורך הפיכתם לקנדים. נותר רק לעשות להם לוחיות קנדיות ולבטח אותם. כששמענו כמה עולה כאן לבטח אוטו נשמטה לנו הלסת. 3600 דולר לשנה. הסכום קטן ב5% על כל שנה ללא תביעות מהביטוח. מיד שלחנו את אמאבא לסבב כיפי בין חברות הביטוח כדי לבקש מהן את הבלתי נתפס - מכתב באנגלית על היעדר תביעות.
מתישהו אחרי הסידור המי-יודע-כמה, הילדים התחילו להכנס למצב קטטוני והבנו שכדאי מהר לעשות משהו כיף. גם דוד המים החמים של ג'וליאן התחיל בשביתה אז החלטנו להרוג שתי ציפורים במכה והלכנו לבריכה השכונתית. הבריכה התגלתה כאחת המושקעות עם גלים, תותחי מים ושאר ירקות. המקלחות של הבריכה לעומת זאת לא משהו. זרזיף מעצבן של מים שצריך כל הזמן ללחוץ כדי שימשיך לזרום, ומישהי שהכניסה את הבן שלה (בגיל בר מצווה) שישב ויהנה מפיפ שואו. עדיף מים קרים.
סידרנו לעצמנו עוד הפוגה וקבענו עם חבר של אפי ומכרים חדשים שקישר לנו יוני הבן-דוד מקליפורניה בDowntown Vancouver. הילדים שמחים על כל הזדמנות לאכול צ'יפס במסעדה ואנחנו שמחנו על החברה הנחמדה. כשיצאנו החוצה מהמסעדה כבר לא שמחנו כי האוטו שלנו לא היה איפה שהשארנו אותו אלא במגרש החנייה של חברת הגרירה העירונית. חנינו באיזור העמסה (loading) זו היתה הארוחה היקרה בתולדותנו. מזל שלאלכס חבר של אפי היה את הטלפון, והוא גם הרגיע אותנו שכל מקומי עובר את החוויה לפחות פעם אחת (כך שלא הרגשנו יותר מדי מטופשים). אפי לקח מונית (הנהג סרב להסיע את כולנו) והילדים ואני חיכינו לו שישיב את מוריס המסכן לחיקנו האוהב.
לאט לאט מתחילים לראות את היער, אפי התחיל לשלוח את הרזומה במרץ ואני התחלתי לעלעל במודעות של בתים למכירה (עם מקלחות מים חמים).
נשיקות יקרים.
הי חמודים,
השבמחקאז הנה ההוכחה שהחיים האמיתיים זה לא פיקניק ובטח לא טיול עם מלחאן פיקניקים מבדרך.
הכל יסתדר, קחו אוויר, בטוחה שתהנו מהמקום החדש!
כאן כבר די נגמר החורף... מחר שוב אסע בבוקר, כמנהגי, לים. שבת גשומה אחת בשבוע שעבר זה די מספיק...כל הטוב שיש,
חיבוק גדול,
חנה
מתחיל להישמע כמו חיים רגילים... שיהיה בהצלחה אהובים שלנו !!
השבמחקיקרים ואהובים שלי, נראה שמשרדי ממשלה וביורוקראטיה זה אותו הדבר בכל מקום, דורשים המון סובלנות ואורך רוח, תחשבו על העולים בארץ מה עברו,אולם, המשכילים והאינטליגנטים שביניהם הסתדרו מהר מאוד ויפה מאוד בתקופה קצרה יחסית, בדבר אחד אני כמעט בטוחה שבארץ היו מאפשרים לצלם את החוויה, לא היו עושדים מזה ענייין, אני סומכת עליכם ועל סבלנותכם שהדברים יסתדרו לכם מהר מאוד, והרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים כי אתם משכילים, חכמים, אינטליגנטיים ועם המון הנמון סבלנות.
השבמחקאני שמחה שאתם מוצאים עוד חברים, זה חשוב מאוד מאוד! ואולי צריך לחשוב למצוא לילדים איזו שהיא מסגרת שבה ימצאו חברים מעניינים.
ולגבי החניות צריך לשים לב, אני אפילו בחנייה של המכללה סינדלו אותי כי חניתי במקום אסור, המזל שפה אין קנסות אבל חיכיתי הרבה זמן שיבואו לשחרר אותי וזה היה מעצבן, אבל לא נורא- לומדים.
והעלויות של הביטוח, אולי חשבו שזה כדור פורח בטעות?
מאחלת לכם עוד המון המון סבלנות ואמונה שהכל יעבור ויסתדר על הצד הטוב ביותר, הצלחה רבה ואושר.
אוהבת אתכם, מברכת ומחזיקה לכם אצבעות.
חיבוקים ונשיקות.