בבוקרו של יום שישי השחור (קניות זוכרים?)הצטרפנו להמונים באוטלטים של Vacaville. נחילי אמריקאים גדשו את החנויות מגובים בכמה אלפים של סיניים שאני בטוחה שהגיעו בטיסות מיוחדות מסין. יכולנו בקלות לדמיין שהגענו לבייג'ינג.
לא התבלבלנו משלל המותגים במחירים מצחיקים וניגשנו ישר למשימה - מעילים לילדים. קבלו את הגברת הצעירה עם המעיל החדש (והלא ורוד!) שהיא בחרה.
רצינו להתחיל לעלות צפונה אך על המקטע הגבוה של הכביש שעליו התעתדנו לנסוע השתוללה סופת שלגים, שלוותה בהוראה בלתי מתפשרת לענוד שרשראות שלג על גלגלי המכוניות פן יחליקו על הכביש. לשרשר אוטו וטריילר זה תיק לא קטן אז חיכינו.
חוץ מאוטלטים אין בVacaville כלום. הקור גם מוריד את החשק לטיולים ארוכים. ובכל זאת צריך לפרוק אנרגיה אז עושים כמו המקומיים והולכים לגן השעשועים.
ועם עוד לא השתכנעתם שקר פה, הנה בלון הגז הקפואאאא שלנו.
עקבנו אחרי התחזיות וכשהסתמנה הפוגה בשלג יצאנו לדרך. המטרה הייתה לעבור כמה שיותר מהקטע הבעייתי ביום אחד כי למחרת שוב היה צפוי שלג. טיפסנו בכביש מול הר Shasta הלבן כולו. השלג בצידי הדרך הלך ונערם ככל שעלינו בגובה. כשהגענו לנקודה הגבוהה ביותר (4300 רגל) כבר היה חושך. משם מתחילה ירידה תלולה אל העמק. כמה דקות אחרי שהתחלנו לרדת נשמע לפתע צפצוף חד ואיור של צלחת מעופפת גדולה הופיע על לוח השעונים של מוריס, מלווה בכיתוב המלבב BREAK WEAR. בשלב זה של הירידה הייתי מעדיפה שההתראה תהיה על פלישת חייזרים בצלחות מעופפות במקום על פרישתם הקרבה של הברקסים שלנו. נכנסתי לפאניקה כמה שיותר בשקט, בעוד אפי מנסה להרגיע אותי שלג'וליאן יש ברקסים משלו שיצילו אותנו במקרה הצורך. המשכנו לרדת באיטיות של חילזון מבושל לקול הצפצוף שהמשיך לשלח צלחות מעופפות כל כמה דקות. הרבה שנים ירדו לי מהחיים בירידה הזאת. כשהגענו לעמק, נשמנו לרווחה. מעולם לא שמחתי כל כך לראות וולמרט. הצצנו שוב בלוח השעונים וגילינו שזו לא היתה רק הנסיעה המלחיצה ביותר, אלא גם הארוכה ביותר בטיול כולו, 332 מייל (534 ק"מ) כמו מטולה עד אילת ועוד קפיצה חזרה לשוקו ביוטבתה.
למחרת נסענו ישר למוסך הקרוב של מרצדס. לנשום את האויר במוסך של מרצדס עולה 350 דולר אבל לפחות יש להם חדר המתנה מושקע עם טלויזיה קפה ועוגיות (עם גלוטן) צעצועים לילדים כורסאות נוחות ומסך שמראה בשידור ישיר את מצב החשמלאי של הטכנאי שעובד על האוטו. הילדים התלבשו על צנצנת הסוכריות ואני התעמקתי במגזינים מהסוג הצהוב כהה
שאני מציצה בהם רק בקופה בסופר. כולם היו דווקא מרוצים מההפוגה הנחמדה (חוץ מחשבון הבנק).
אתמול הגענו לPortland במדינת Oregon. עם רדת ערב על הקמפינג בנינו חנוכיה מלגו והדלקנו בה נרות יומולדת. לקח להם שניה וחצי להגמר ומזל שגור שם לב שהלגו מתחיל לבעבע ומנע חנוכיה מומסת. את מקומן של הסופגניות מילאו דונאטס נטולות גלוטן. חסרתם לנו מאד. אומרים שהחגים זה הזמן הכי קשה למי שרחוק. צודקים.
היום קיבלנו את הדרכונים חזרה עם הויזות הודות לאבא'לה ופדקס. ההתרגשות גואה אבל הבירוקרטיה והסידורים שחלקם הגדול קשור ליבוא של מוריס וג'וליאן משאירים אותה על אש קטנה. מחר עוד נטייל קצת בעיר המגניבה הזאת ואז נמשיך צפונה. ביום שלישי כנראה תתרחש חציית הגבול החגיגית לקנדה.
שיהיה נס חנוכה, שמונה ימי גשם בארץ הקודש.
נשיקות יקרים
רצינו להתחיל לעלות צפונה אך על המקטע הגבוה של הכביש שעליו התעתדנו לנסוע השתוללה סופת שלגים, שלוותה בהוראה בלתי מתפשרת לענוד שרשראות שלג על גלגלי המכוניות פן יחליקו על הכביש. לשרשר אוטו וטריילר זה תיק לא קטן אז חיכינו.
חוץ מאוטלטים אין בVacaville כלום. הקור גם מוריד את החשק לטיולים ארוכים. ובכל זאת צריך לפרוק אנרגיה אז עושים כמו המקומיים והולכים לגן השעשועים.
ועם עוד לא השתכנעתם שקר פה, הנה בלון הגז הקפואאאא שלנו.
עקבנו אחרי התחזיות וכשהסתמנה הפוגה בשלג יצאנו לדרך. המטרה הייתה לעבור כמה שיותר מהקטע הבעייתי ביום אחד כי למחרת שוב היה צפוי שלג. טיפסנו בכביש מול הר Shasta הלבן כולו. השלג בצידי הדרך הלך ונערם ככל שעלינו בגובה. כשהגענו לנקודה הגבוהה ביותר (4300 רגל) כבר היה חושך. משם מתחילה ירידה תלולה אל העמק. כמה דקות אחרי שהתחלנו לרדת נשמע לפתע צפצוף חד ואיור של צלחת מעופפת גדולה הופיע על לוח השעונים של מוריס, מלווה בכיתוב המלבב BREAK WEAR. בשלב זה של הירידה הייתי מעדיפה שההתראה תהיה על פלישת חייזרים בצלחות מעופפות במקום על פרישתם הקרבה של הברקסים שלנו. נכנסתי לפאניקה כמה שיותר בשקט, בעוד אפי מנסה להרגיע אותי שלג'וליאן יש ברקסים משלו שיצילו אותנו במקרה הצורך. המשכנו לרדת באיטיות של חילזון מבושל לקול הצפצוף שהמשיך לשלח צלחות מעופפות כל כמה דקות. הרבה שנים ירדו לי מהחיים בירידה הזאת. כשהגענו לעמק, נשמנו לרווחה. מעולם לא שמחתי כל כך לראות וולמרט. הצצנו שוב בלוח השעונים וגילינו שזו לא היתה רק הנסיעה המלחיצה ביותר, אלא גם הארוכה ביותר בטיול כולו, 332 מייל (534 ק"מ) כמו מטולה עד אילת ועוד קפיצה חזרה לשוקו ביוטבתה.
למחרת נסענו ישר למוסך הקרוב של מרצדס. לנשום את האויר במוסך של מרצדס עולה 350 דולר אבל לפחות יש להם חדר המתנה מושקע עם טלויזיה קפה ועוגיות (עם גלוטן) צעצועים לילדים כורסאות נוחות ומסך שמראה בשידור ישיר את מצב החשמלאי של הטכנאי שעובד על האוטו. הילדים התלבשו על צנצנת הסוכריות ואני התעמקתי במגזינים מהסוג הצהוב כהה
שאני מציצה בהם רק בקופה בסופר. כולם היו דווקא מרוצים מההפוגה הנחמדה (חוץ מחשבון הבנק).
אתמול הגענו לPortland במדינת Oregon. עם רדת ערב על הקמפינג בנינו חנוכיה מלגו והדלקנו בה נרות יומולדת. לקח להם שניה וחצי להגמר ומזל שגור שם לב שהלגו מתחיל לבעבע ומנע חנוכיה מומסת. את מקומן של הסופגניות מילאו דונאטס נטולות גלוטן. חסרתם לנו מאד. אומרים שהחגים זה הזמן הכי קשה למי שרחוק. צודקים.
היום קיבלנו את הדרכונים חזרה עם הויזות הודות לאבא'לה ופדקס. ההתרגשות גואה אבל הבירוקרטיה והסידורים שחלקם הגדול קשור ליבוא של מוריס וג'וליאן משאירים אותה על אש קטנה. מחר עוד נטייל קצת בעיר המגניבה הזאת ואז נמשיך צפונה. ביום שלישי כנראה תתרחש חציית הגבול החגיגית לקנדה.
שיהיה נס חנוכה, שמונה ימי גשם בארץ הקודש.
נשיקות יקרים
איזה מעיל ! שלי ! התכלת מסמן שלב התפתחותי ? [ עדיף על בילבול בזהות...] כל הכבוד לילדים על ששמרו על שפיות בנסיעה הארוכה [או שלא..] , ודוקא נשמע סידור טוב, שתוך כדי סלאלום בהרים מורידים כמה שנים, אם זה רטרו כמובן.. גם הנרות שלנו עצובים בלעדיכם ומרוב עצב לא טרחנו להמציא סופגניה נטולת גלוטן. לקניידלך יש יותר סיכוי להיות שמחים השנה ! שתהיה לכם חציית גבול חגיגית ושהכל יתחיל לכם שם ברגל ימין ! אנחנו מאד מתרגשים בשבילכם !!
השבמחקכמו שהמכבים ניצחו את היוונים אתם תנצחו את רשויות המכס של קנדה ותכניסו את ג'וליאן ומורים לקנדה. תחשבו אולי כדאי לטעון לקשר רגשי שנוצר ביניהם ובין הילדים.
השבמחקחג שמח ונשיקות
אתם מאוד חסרים לנו ודוקר קצת בלב לראות את הילדים גדלים כל כך מהר כל כך רחוק. בחג הבא נהיה ביחד.
ותודה רבה מיוחדת לדוד רוי מאריזונה שטרח ושלח לילדים את משחק הלגו הארי פוטר שנים 1-4 ל wii - אותו הם שכחו אצלו -- בדיוק בזמן לחג החנוכה!!
השבמחקבול בזמן אתם מהגרים. פה ההתחממות הגלובלית מקבלת משמעויות חדשות, ניכרות מאוד לעיין.
השבמחקאמא העירה לי פעם על זה שאני לא מגיבה, היא חוששת שתחשבו שאני לא קוראת את הבלוג. זה על משקל "אם לא תצלמי, איך יאמינו לך שהיית שם?!"
אז לא רק שאני קוראת, אני קוראת נלהבת. גרופית של הבלוג, ממליצה עליו אפילו לזרים.
שלי, את היפה בנשים, וטעמך המשובח אינו מפתיע אותי, הוא הרי מובנה עמוק בקוד הגנטי שלך. במילים אחרות - הורס המעיל!! גור, אני חולה לך על הטוסיק, הייתי משלמת מלא כדי לתת לך ביס. איתי, השיער שלך הוא באמת דבר שיש לומר עליו תודה, וגאונותך היא דבר שאני משתמשת בו הרבה כדי להדגים את הסיכוי הטוב של דור העתיד להביא את השלום, אולי אפילו את הגשם.
טוב חג ויום שישי, וגם אצלי קצת לבד, מה שמגביר את הגעגוע ומעורר רגשנות. טוב שכך, כי הנה רשמתי תגובה, ועכשיו גם תדעו שאני קוראת ומתגעגעת מאוד, כל הזמן. חג אורות מאיר לכולנו. נשיקות אהובים.
היה לי מאוד שמח לראות ולדבר איתכם היום בסקייפ וטוב שעשיתי זאת לפני שקראתי את הבלוג ועכשיו אני יודעת שאתם בסדר גמור, נראיתם רגועים ומרוצים, טוב לדעת שאתם שומרים על סימני החג וגם אם זה מאולתר, שיהיו לכם ימים מוארים ושלווים ושתעברו את השלב האחרון של המסע להתיישבות קבע בהצלחה רבה ובצורה הכי חלקה.
השבמחקבאהבה ענקית
חיבוק ונשיקות
טוב, אני מבינה שיש צורך בהוכחות שהינני משתתפת קבועה של הבלוג המדהים שלכם. אז הינה גם אני כותבת.לא לפתח ציפיות להבא!!!אך אין שישי שאינני מצפה להנאה שבקריאת הרפתקאותיכם. זה כמעט כמו סרט הרפתקאות בהמשכים וזה כיף. אתם מדהימים והילדים חמודים וכיף ליראות את הפנים החייכניים שלהם המוכיח עד כמה כיף להם. אני שמחה כל כך שהמרחק מהבית קירב בין בני הדודים.(ערן)
השבמחקאני מתכננת את חג הפסח עם המשפחה(בלי הרוטנברגים) בסביבת הרוקיס. ניראה. בינתיים המון הצלחה בחציית הגבול והתחלות חדשות מוצלחות וקלות
חיבוק גדול לכולכם