בעקבות צלצול ההשקמה שלי בדמות שוטר קנדי ענק (מה מאכילים אותם?) לקחתי את עצמי בידיים, ניקיתי את האבק מספר חוקי התנועה וחרשתי משל הייתי תיכוניסטית מחוצ'קנת לפני הבגרות בלשון. כשהרגשתי מוכנה הסיע אותי הנהג הפרטי שלי (נקרא לו אפי) לסניף משרד התחבורה בריצ'-קונג (ריצ'מונד) לקחנו מספר וחיכינו. אחרי כמה בירוקרטיות קלות נעמדתי מול עמדת מחשב שהחלה לשגר לעברי 50 שאלות. אין הגבלת זמן וצריך לענות נכון על 85%. לא רוצה להשוויץ אבל טעיתי רק בשאלה אחת. טיפ חשוב למתעתדים לעבור את המבחן, אם יש ספק בחרו בתשובה האדיבה והמתחשבת ביותר בזולת.
כשכר על עמלי החרימו לי את הרשיון הישראלי ונתנו במקומו פיסת נייר צהובה שכתוב עליה רשיון מתלמד, משמע מותר לי לנהוג רק עם מבוגר אחראי בעל רשיון נהיגה תקף. קנדים לא נוהגים לקחת שיעורי נהיגה רשמיים עם מורה. עולים לאוטו עם אבא, חוטפים צעקות ולומדים (מה פתאום, הורים קנדים לעולם לא צועקים). בהעדר אבא זמין, יזהר התנדב לצעוק עלי. אביבית אמרה שהוא צועק מעולה, עובדה היא עברה טסט ראשון.
שושה מסתפרת בפעם הראשונה בחייה, כזאת פלומה אפרוחית יש לה. בכלל באנו כדי לספר את גור אבל היא נדחפה לפניו, עלתה על הכסא וסירבה להתפנות.
שיעור הוקי מס' 2. רואים שיפור ניכר. איתי כבר טס (לעצור זה כבר סיפור אחר), גור תופס תאוצה על ההליכון.
שלי הצטרפה לקבוצת הדרדסים. אוהו כמה שהיא נפלה, אבל לא התייאשה והמשיכה לצעוד באיטיות, אוחזת בכיסא הקטן עד מיקי מאוס ואז עד דונלד. מדי פעם עושים אתנחתא כיפית - הילדים יושבים, מחזיקים
בחישוק והמדריך סוחב את כולם ביחד לסיבוב מהיר על הקרח.
עבודות בכביש בקנדה - גברת שופעת ובדרך כלל גם בלונדינית, עוצרת את התנועה, איש אחד עובד (חופר, קודח) ועוד מינימום שלושה גברברים עומדים ומסתכלים עליו. ככה זה בכל פעם, למישהו יש הסבר (חוץ מסטלנות?)
מחר נכנסים הדיירים החדשים. לכבודם ניקשתי עשבים (שני פחים מלאים), גירפתי אבנים בגינה, ניקיתי את הבית, גירדתי יתושים מעוכים מהקירות וצבעתי (טוב לא להסחף, עברתי עם הרולר רק על הכתמים).
בעודי מנקשת במרץ הציצו אלי לפתע 3 פרחים סגולים יפיפיים. שלא כמנהג רוב הנקבות אני לא סובלת פרחים באגרטלים (זה תורשתי), אבל לא יכולתי להתאפק. אולי זה גן שמתפתח אצלי מאוחר? עדיין, אל תשלחו פרחים לא לי ולא לאמא שלי. וזה אפילו לא אגרטל זה בקבוק של סבון ידיים.
ועוד הפתעת ניקוש, שוב בעודי מנקשת וכל זה, הרחתי פתאום ריח מוכר שהזכיר לי את ספתי שלי ז"ל. לקח לי כמה דקות לזהות - ריח של קמומיל! מיד רצתי לגוגל כי לא היה לי מושג איך נראה קמומיל מחוץ לשקיק תה ופלא פלאים קמומיל פרא גדל לו בחניה שלנו. מיד הפסקתי לנקש. עם כל הכבוד למשטרת הגינות והדיירים החדשים, הוא עושה יופי של תה.
החלטנו לעשות עוד צעד משמעותי בדרך לנורמליצזיה ולקחנו בייביסיטר. הרחוב שלנו משופע בנות עשרה המשוועות לתפקיד וכולן בעלות תעודת גמר מהחוג לבייביסיטריות שכולל בין היתר קורס עזרה ראשונה. בחרנו בHannah הבת של השכנים הצמודים גם כי הילדים מכירים אותה הכי טוב וגם כי ההורים שלה חמודים לאללה ובמרחק נגיעה. עשינו סיבוב הרצה בן שעה לראות שהכל עובר חלק. הבנים עסקו בשלהם ושלי היתה מבסוטה כאילו זכתה בפייס. בפעם הבאה קבענו עם לילך וגלעד לקרוע את וונקובר לפני שבייבי מספר 4 משתלטת על העניינים. התיעצתי עם חברה הבקיאה בסצינת הלילה הונקוברית שלאור המצב הדמוגרפי שלחה אותנו למועדון Roxy ברחוב גרנוויל. היה כיף, היתה אוירה, היתה להקה שעשתה קאברים של להיטי שנות השמונים והתשעים והיו כמה מסקנות
1) בפעם הבאה מוסיקת האוס או קאנטרי
2) במועדוני ונקובר אין אוכל. לא זית מקומט, לא בוטן מעופש, כלום.
3) הקהל בוונקובר לא מוחא כפיים, מקסימום פולט איזה "ווההוו" חלוש. אני יודעת מה אתם חושבים, זה לא הלהקה, היא היתה טובה, רחבת הריקודים היתה עמוסה.
4) צעירי ונקובר לגמרי גנובים על להיטים שהיו להיטים כשהם עוד היו ביציות.
5) יש עכשיו אופנה של חצאיות מיני שנגמרות בול בקו שבין התחת לרגליים ובניגוד לכל כללי הפיזיקה נשארות שם (דבק??)
6) האח הגדול רואה הכל. בכל פעם שמזמינים אלכוהול בבר, נסרק רשיון הנהיגה. לך תסביר לשוטר שאישתך שתתה הכל.
7) long island ice tea זה יאמי אבל חזק אחושילינג.
כשיצאנו החוצה השתרך תור אימתני בפתח המועדון. ואז גילינו שסגרו את רחוב גרנוויל לתנועה וכל הבליינים זורמים להם חופשי על הכביש כמו בקרנבל. טיילנו קצת לאורך הקרנבל, משתאים מהעירוניות המתפרצת אפופת ענני עשן מתוק, עד שנהייה מאוחר והגיע הזמן לשחרר את חנה.
ואפרופו השתאות, לגלעד ולילך יש בלוג. גלעד הוא הכותב בעיקר וכשרון הכתיבה שלו שם את שלי בפינה. נסו ותהנו.
נשיקות יקרים
שמח לראות שהחיים שלכם מתאזנים. במקום לעשות חיים רק ביום אתם מתארגנים יפה לעשות חיים גם בלילה...
השבמחקקראתי את הפוסט של גלעד - השתגעתם? שכטות ונודיזם זה לא מה שאתם צריכים! עד מתי נצטרך לדאוג מההשפעה הרעה של החברים?...
ובקשר לכתיבה, בכל האובייקטיביות הידועה - טוב מאוד, אבל בהשוואה אלייך...
נשיקות וחיבוקים. בחגים הפרידה יותר קשה.
אבסבא
יאאא, גם לך יש קנאק בדרך? בשעה טובה :-)
השבמחקמדהים איך אני רואה בפוסט שלך השתקפות של מה שקורה לנו.
(אם כי את הרישיון כבר עשיתי בחורף שעבר. בהצלחה בטסט!).
עשינו לקשת פוני לפני שבוע וסוףסוף רואים פנים.
נטע התנסתה לראשונה ברולרס והתלהבה מאוד (נקווה שהחורף הזה יהיה מוצלח יותר מבחינת משטח החלקה על הקרח. בחורף שעבר כמויות השלג מחד ושינויי הטמפרטורה מאידך עשו אותו לא נחמד. אז כמעט לא החלקנו).
גם כל היתר מעורר אצלי הדים של הזדהות למעט החלק האחרון. הכי בילוי בשבילי זה לא לזוז (ורצוי שיהיו מסביבי מים חמים).
תגידי בבקשה לחבר שלכם שישים כפתור עדכוני רסס בבלוג שלו.
נעמה
הו לא! הקנאקית בדרך היא של לילך וגלעד. אני רק אבוא להסניף ואבעט בעצמי חזק על כל מחשבת כפירה.
השבמחקיש לי טראומת פוני מהילדות אז כשהספרית שאלה אם לעשות לשלי אמרתי לא. כבר שכחתי איך נראית עין שמאל של איתי אז מה זה עוד ילדה חד עין? אני מבינה שאתם אשכרה מחליקים על האגם הקפוא שזה אפילו יותר מגניב! מאחלת לכם שיהיה קרח משובח.
אנחנו לא מחליקים על האגם. מדובק בחתיכת אגם, הוא לא קופא כלכך מהר. מציפים פה את מגרש הטניס.
השבמחקמעבר לזה שאני מחבבת את שתי עיניה של קשת (גם אם עד כה ראיתי רק אחת מהן באופן קבוע), שמנו לב שזה משפיע לה על כל היציבה. היא הולכת עם ראש עקום...