אהני כפיי אריהימה

איך פעם ראש השנה היה עניין פשוט, נדחפים עם עמישראל עמוסי העגלות בסופר, זוחלים בפקקים לארוחת ערב משפחתית, טובלים תפוח בדבש ואומרים דיינו. ליושבים בגולה העניין הופך מורכב יותר. בהתחלה קבענו ארוחת ערב חגיגית עם תפוח בדבש בהשתתפות טובי חברינו על תקן משפחה, ואז הגיע אימייל מאחד האירגונים היהודיים בונקובר שהבטיח ארוחת ערב חגיגית חינם עם הפעלות לילדים והרבה אוירה. האחרים היו סקפטיים לאור נסיונות עבר מפוקפקים עם אותו ארגון אבל שכנעתי את כולם שכדאי לנסות ושבטח יהיה יותר חגיגי מאשר עוד ארוחת ערב בבית. הגענו בשעה המיועדת לאולם האירועים, התארגנו על שולחן ילדים ושולחן מבוגרים, עד כאן סבבה לגמרי. עם תום התפילות בירכו על היין התפוח והרימון, נחמד. ואז ניתן האות לפתיחת המזנון בהגשה עצמית, תוהו ווהו וחושך על פני תהום. יהודי וישראלי ונקובר שעטו אל עבר העוף היבשושי תוך שהם רומסים וממרפקים כל מה שנקרא בדרכם כולל נשים בהריון וטף. איכשהו כששקע האבק חולצו כוחותינו החבולים עם כמה צלחות של אוכל בינוני ומטה. אחרי שאכלנו עלה לבמה הרב והחל לדבר, לתומי חשבתי שהדרשה תעסוק בחג הרלוונטי. במקום הוא פצח בהטפה פוליטית על המצב בארץ הקודש כולל שנינויות שהיו גורמות לברוך מרזל להסמיק. ביביהו הוזכר כדוגמה ליפה נפש רכרוכי ובאיזשהו שלב הונף באוויר גם שופר, שלו היה מוחלף ל מ-16 היה יותר מתאים. הוא דיבר ודיבר ודיבר. הסתכלתי על לילך שהורידים בצוואר שלה התחילו לבלוט וחשתי אשמה על הורמוני הסטרס שהבייבי חסרת הישע שבבטנה סופגת בגללי. הילדים המשועממים התחילו לשחק ולעשות רעש. לא עשינו הרבה כדי להשתיק אותם. כשהוא סוף סוף סיים אחרי מה שהיה נדמה כמו נצח, נפתח שולחן הקינוחים ויאללה בלאגן. גור ניסה להתקרב וחטף מרפקיה לראש אבל סך הכל יש לציין שהילדים ממש ממש נהנו בעיקר אחד מהשני, והרי עשינו את זה בשבילם. תכלס גם למבוגרים היה שווה, סיפקתי להם חומרים להסטלבטות עלי עד קץ הקיצים.

אפי צילם במצלמה נסתרת

חייבת להשוויץ בסושי הראשון שלי אי פעם ללא הדרכה צמודה.

היום טיילנו ב-Fort Langley מבצר שהוא כור מחצבתה של בריטיש קולומביה. הכל התחיל מהדרישה האירופאית לכובעי מגבעת מלבד (felt) פרוות בונים (beaver) המרדף אחרי הבונים הביא את חברת Hudson bay להתיישב באיזור ולפתח קשרי מסחר ענפים עם הילידים. בזמן הבהלה לזהב זרמו אל המבצר עשרות אלפי אמריקאים והבריטים שחששו מסיפוח האיזור לארה"ב מיהרו להכריז על האיזור כולו כשלהם.

הסתובבנו במוזאון החי בין הבניינים המשוחזרים והמרוהטים לפי התקופה והמדריכים המחופשים שנתנו הסברים.

 מרוץ שליחים שנועד להמחיש את עבודתם של הילדים במבצר. לוקחים את הסלמון מהסירות בנהר, מביאים לנשים לניקוי, מעבירים את הפילטים לגברים להמלחה, מכניסים לחביות לשימור. את החביות היו שומרים לחורף ושולחים להוואי (שנקרא אז איי סנדביץ)

חתונה. במבצר עודדו נישואין של עובדי החברה לבנות השבטים הילידים כדי להבטיח המשך קשרי סחר שלווים. הנשים גם שימשו כמתורגמניות.

מחפשים זהב

הן לא באמת עייפות

עיזות המבצר

מכינים באנוק במדורה, לחם חמוציות עם עבר סקוטי וגלוטן (בלית ברירה החלתי את עיקרון ה-80/20)

שני אדונים שוקולדים ברחובות צועדים..

טריו בפסנתר

הנפח, הכין מחזיק לנר ושאל אם מישהו רוצה להחליף איתו. לילך שלפה מחזיק מפתחות חמסה וזכתה בו. קשה לדמיין את כמויות השטויות שהוא מביא הביתה על בסיס שבועי.

מכינים חביות עץ כדי לשלוח חמוציות לקליפורניה. מחפשי הזהב נגועי הצפדינה שם שילמו חופן זהב עבור חופן חמוציות.

 בFort Langly אפילו הדחלילים עושים חיים.

שתהיה לכולנו שנה מתוקה כמו סוכריה - מינוס התולעת (היא אמיתית..)

נשיקות יקרים