ניסיתי מאד לצרף סרט של שלי מטפסת לגובה רב במגרש המשחקים של הקמפינג והוא לא עלה, אבל הנה תמונה של הטפסנית במוזאון ילדים של גרינסבורו. עיר זניחה לגמרי עם מוזאון ילדים דווקא מגניב לגמרי. הרעיון הוא ליצור סימולציה של עולם המבוגרים עבור ילדים. היו שם רכבת, מטוס, מכונית משטרה, משאית כיבוי, (אמיתיים) עיירה קומפלט עם דואר, סופר, מרפאה וגינה אורגנית גדולה בה עזרנו להשקות וקטפנו לבד פרי אקזוטי טעים. ספתי שלי ז"ל הייתה אומרת עכשיו "אבל גם ברעננה יש את פיקולוניה!" נכון, אלא שכאן גדול ומאובזר פי 20 ויש עובדים שהולכים כל הזמן אחרי הילדים ומסדרים (ברעננה צועקים עליך שתאסוף לבד) והמחיר אגב זהה.
יום שני קמנו מוקדם כדי לקחת את ג'וליאן לדילר. לוקח זמן לקפל את כל האפרטוסים שמחוברים אליו ויש רשימה מסודרת שצריך לעבור עליה כדי לוודא שהכל מקופל, סגור ומחובר כדי ששום דבר חלילה לא יתעופף, ינזל, יפול או יתנתק בזמן הנסיעה. חבל רק שסעיף אחד שכחו לכלול ברשימה המפוארת הזאת לקחת איתך את המפתחות לטריילר? במקרה שלנו התשובה הייתה לא, שכן שני הצרורות שכנו בביטחה בתוך הטריילר בעוד אנו טורקים/נועלים אחרינו את הדלת. למזלנו לא היינו מודעים לעובדה המצערת הזאת עד שהגענו לדילר וניסינו להראות להם איפה הנזילה, אחרת הנסיעה ודאי הייתה עוברת עלינו בצעקות רמות וכך מהפדיחה רק נבחנו אחד על השני קלות.החבר'ה אצל הדילר בטח חשבו שנחתנו ממאדים. לא רק שהם לא מצליחים להפטר מאיתנו (זו הרי כבר הפעם שנייה שאנחנו חוזרים אחרי שכבר ניפנפו לנו לשלום) ועכשיו גם עושים בושות של ילדים מסטולים בכיתה ד'.
ניסו לפרוץ לנו כולל נסיון להשחיל את איתי דרך תא המטען לחדר השינה. לא הלך. הזמנו פורץ מקצועי שתוך שניות פתר את הבעיה ולקח 45 דולר.
היו גם חדשות טובות. הנזילה נבעה מחבק מתכת דפוק שהוחלף תוך כמה דקות.
וכך יצאנו סוף סוף צפונה בגשם זלעפות (34 מעלות צלזיוס בחוץ) דרך עיירות כל כך שכוחות שגרמו לעיירה ממנה באנו להראות כמו לאס ווגאס. המטרה: ויליאמסברג שבמדינת וירג'יניה. זה נראה לנו מקום טוב להתחיל בו גם כי זה קרוב (רק 4 שעות נסיעה) וגם כי זה המקום בו רגל אנגליה דרכה לראשונה על אדמת ארה"ב. כך שיעור ההסטוריה של ארה"ב יתחיל ממש מהתחלה (חינוך ביתי או לא?). הגענו לקמפינג מטופח ונאה, היום נחקור אותו לעומק (הבריכה) וניסע לג'יימסטאון שם עושים שחזור של חיי המתיישבים האנגלים וגם של חיי האינדיאנים האומללים שלא הבינו איזו צרה ענקית נחתה עליהם מהים.
ביי יקרים,
נשיקות
מסתבר שהחיים הם בעצם סדרה של תקלות...
השבמחקהחוכמה (שיש לכם) היא להפעיל את חוש ההומור (האדיר שלך מאיה) כדי לעזור לשים אותם בפרספקטיבה. כל כך נהננו מהתמונות וצחקנו מהטקסט שאנחנו מתחילים להתמכר לבלוג הזה.
נשיקות לחמודים.
קולולולו,
השבמחקאיזה כיףףףף, העיקר שאתם נהנים למרות התקלות "הקטנות" , לאט לאט תלמדו להשמר ולהיזהר מתקלות, כמו כל התחלה חדשה.
אז המשיכו ליהנות ולשתף אותנו בכל החוויות וכך אני מרגישה שאני איתכם.
לראות את התמונות הנפלאות של הילדים המקסימים שלנו ואת השמחה הניבטת מהעיניים שלהם זו שמחה גדולה והנאה עצומה בשבילי.
אוהבת אתכם מאוד מאוד.
חיבוק ענק ונשיקות מצלצלות
ממש כיף לקרוא את החוויות שלכם ! תמשיכו לבלות ויותר חשוב : תמשיכו לכתוב+תמונות.
השבמחקמורידה בפניכם את הכובע על האומץ לצאת לחוויה כזאת, דפנה.