אפי למד איך לחבר את ג'וליאן למוריס, משימה רבת שלבים ולחלוטין לא טריוויאלית אבל הוא עמד בה כמו גבר-גבר ואפילו התלכלך קצת בגריז, השלב הבא הוא לקנות מנגל והטרנספורמציה תהיה מושלמת.
התחלנו לנסוע כשמאחורינו התפלץ בן 28 הרגל. אחרי כברת דרך היינו צריכים לפנות, ואז שמענו BOOM גדול שהגיע מאיזור החיבור. הבום המטריד נשמע בכל פעם שפנינו, החברה כבר הלכו הביתה, ואין עם מי לדבר. כבר התחיל להחשיך. נסענו במהירות של צב נכה עד הוולמרט הקרוב. וולמרט למי שלא מכיר היא רשת חנויות ענק עם סניפים בכל ארה"ב. ליד כל חנות משתרעת חנייה בגודל פארק הירקון שרובה בדרך כלל ריקה בה ניתן לחנות את הטריילר ללילה. לא בדיוק פסטורלי, אבל נגיש, מואר, וקרוב לאוכל. בשפת הטריילריסטים קוראים לזה BOONDOCKING חנייה בלי חיבור חיצוני לחשמל מים וביוב, תוך הסתמכות רק על המערכות של הטריילר. מדהים איך במצב כזה מייד נהיים מודעים לכמה צורכים ונזהרים מאד לא לבזבז.
בעיה אחת קטנה היתה לנו, ג'וליאן עמד בשמש הקופחת כל היום והבטריות הקטנות שלו לא מספיק חזקות כדי להפעיל את המזגן. היה חם מאד באותו לילה, וגם רועש, בדיוק החליטו בוולמרט לצבוע את כל הפסים מחדש במגרש חנייה. הילדים ישנו מצויין עם הרעש והסאונה אנחנו התעוררנו ב2:00 ובקושי נרדמנו עד הבוקר.
בבוקר מיד קפצנו לתוך החנות הממוזגת היטב, קנינו אוכל וציוד לג'וליאן שהוא בעצם כמו בית קטן וצריך אבזור בהתאם. כל אותם דברים קטנים שנוטים לקחת כמובנים מאליהם כמו נייר טואלט, פח, וכוס לשים בה מברשות שיניים.
משם נסענו חזרה לדילר כדי ללמוד שהבומים המפחידים הם חלק נורמלי מחווית הגרירה, והם נחלשים עם הזמן כשהציוד משתפשף.
החלטנו להשאר בסביבה גם כדי לחכות לטלפון שהזמנו בעזרתו של דוד רוי החמוד מאריזונה,(עוד תשמעו עליו בהמשך) כדי שלא נהיה נתונים לחסדי הWIFI. נסענו לקמפינג הקרוב. החנינו את ג'וליאן ברוורס (כפיים לאפי בבקשה!) ליד אגם מקסים, ברווזים וסנאים מסתובבים חופשי. ירוק ומים נשקפים מכל חלון. התחברנו למים, חשמל וביוב (עוד כפיים אפי!). הילדים משתכשכים בבריכה ברגע זה. רק חסר סבא להשתוללות וספתא (X2) שתכין נקניקיות כדי שזה יהיה גן עדן.
אבל כידוע גם בגן עדן יש לפעמים צרות, הבוקר גילינו נזילה של מים מהקיר ליד השירותים. נישאר כאן עד יום שני ונביא את ג'וליאן חזרה לדילר בתקווה שזה משהו מינורי שאפשר לתקן במקום.
זהו להיום יקירינו,
נשיקות
התחלנו לנסוע כשמאחורינו התפלץ בן 28 הרגל. אחרי כברת דרך היינו צריכים לפנות, ואז שמענו BOOM גדול שהגיע מאיזור החיבור. הבום המטריד נשמע בכל פעם שפנינו, החברה כבר הלכו הביתה, ואין עם מי לדבר. כבר התחיל להחשיך. נסענו במהירות של צב נכה עד הוולמרט הקרוב. וולמרט למי שלא מכיר היא רשת חנויות ענק עם סניפים בכל ארה"ב. ליד כל חנות משתרעת חנייה בגודל פארק הירקון שרובה בדרך כלל ריקה בה ניתן לחנות את הטריילר ללילה. לא בדיוק פסטורלי, אבל נגיש, מואר, וקרוב לאוכל. בשפת הטריילריסטים קוראים לזה BOONDOCKING חנייה בלי חיבור חיצוני לחשמל מים וביוב, תוך הסתמכות רק על המערכות של הטריילר. מדהים איך במצב כזה מייד נהיים מודעים לכמה צורכים ונזהרים מאד לא לבזבז.
בעיה אחת קטנה היתה לנו, ג'וליאן עמד בשמש הקופחת כל היום והבטריות הקטנות שלו לא מספיק חזקות כדי להפעיל את המזגן. היה חם מאד באותו לילה, וגם רועש, בדיוק החליטו בוולמרט לצבוע את כל הפסים מחדש במגרש חנייה. הילדים ישנו מצויין עם הרעש והסאונה אנחנו התעוררנו ב2:00 ובקושי נרדמנו עד הבוקר.
בבוקר מיד קפצנו לתוך החנות הממוזגת היטב, קנינו אוכל וציוד לג'וליאן שהוא בעצם כמו בית קטן וצריך אבזור בהתאם. כל אותם דברים קטנים שנוטים לקחת כמובנים מאליהם כמו נייר טואלט, פח, וכוס לשים בה מברשות שיניים.
משם נסענו חזרה לדילר כדי ללמוד שהבומים המפחידים הם חלק נורמלי מחווית הגרירה, והם נחלשים עם הזמן כשהציוד משתפשף.
החלטנו להשאר בסביבה גם כדי לחכות לטלפון שהזמנו בעזרתו של דוד רוי החמוד מאריזונה,(עוד תשמעו עליו בהמשך) כדי שלא נהיה נתונים לחסדי הWIFI. נסענו לקמפינג הקרוב. החנינו את ג'וליאן ברוורס (כפיים לאפי בבקשה!) ליד אגם מקסים, ברווזים וסנאים מסתובבים חופשי. ירוק ומים נשקפים מכל חלון. התחברנו למים, חשמל וביוב (עוד כפיים אפי!). הילדים משתכשכים בבריכה ברגע זה. רק חסר סבא להשתוללות וספתא (X2) שתכין נקניקיות כדי שזה יהיה גן עדן.
אבל כידוע גם בגן עדן יש לפעמים צרות, הבוקר גילינו נזילה של מים מהקיר ליד השירותים. נישאר כאן עד יום שני ונביא את ג'וליאן חזרה לדילר בתקווה שזה משהו מינורי שאפשר לתקן במקום.
זהו להיום יקירינו,
נשיקות
טוב לראות שאתם באמת סוף סוף בדרכים וג'וליאן חונה במקומו הטבעי. אני מבין את עניין המים שנוזלים מהקיר . נגמר נושא הברקסים אז בשביל לשמור על המתח מפוסט לפוסט מתחיל נושא חדש...
השבמחקאגב, אני הייתי שואל בקמפינג אם הסיפור של הרעש "הטבעי" בסיבובים באמת נכון וחוץ מזה הייתי נשאר עוד קצת זמן לא רחוק משם עד לגמר ההרצה של כל המערכות.
התמונות של הילדים מקסימות והגעגועים גואים. צלמו קצת גם את עצמכם. אני בטוח שגור ישמח לקחת את המשימה על עצמו.
אנחנו עדיין מתרגלים. אתמול הזמנו מסעדה שאיך שראינו אותה ויתרנו עליה וכך שוטטנו בנמל תל אביב עם כל תל אביב כדי לחפש מסעדה. בסוף מצאנו בפינה נידחת של הנמל מזללה שפתחה רק לפני שבוע ואף אחד אחר לא רצה לנסות אותה. יצא לא רע. בסוף נלמד גם להזמין מסעדות.
נשיקות לילדים היותר מידי מקסימים וגם לכם הנושאים בעול.
אבא
כנראה שג'וליאן יודע שאי אפשר לכתוב בלוג בלי קצת דרמה :)
השבמחקאולי תציעו לעכבר העיר שתכתבו את "עכבר המזללות".
ואיפה כל החברים שרק חיכו שנתפנה כדי להשתלט על יום שישי?
אצלנו נגמר פרק המסעדות, שזה די הקלה. לכל מנה כאן מוסיפים כמויות סוכר. אפילו צלעות או סלט הם מטביעים ברוטב מתוק עד בחילה, שאתה פשוט יודע שאתה בעצם לא אוכל בשר אלא את המקבילה של 3 חבילות שוקולד (לא מריר).
לי יש חצ'קון גדול על הלחי (אולי מכל השוקולד) ואפי גידל זקן פרוע כי עוד לא קנינו מכונת תספורת, אז נחכה עם הפורטרטים לימים פוטוגניים יותר.
נשיקות וחיבוקים.
כפיים לאפי, על נצחונו בקרב נגד האסטניזם וגם שאפו לאפי על גילוי הלב בסוגיה הפיננסית. זה לוא דוקא ישראליות, זו שפיות ! היום בבוקר כשאבא ערך את תמונות השייט, תמונת הפתיחה היתה של גור המקסימון שצולם בים לפני שבועיים,כשהסכים להיפרד מאיתי[מחרים ים סידרתי..]וללכת עם סבא לים.זה מיד הפעיל את בלוטות הגעגוע.בעודי מנסה להסיח את דעתי במטלות כאילו חשובות..ליווה אותי הקול של איתי שמודיע בד"כ בשעה הזו, שהוא מוכן ל cucumber sandwich כשבהמשך,בקושי עצרתי בעדי לשכנע את אורי לעשות סיבוב בתחרות "כדור שולחן" ולבנות שכונה עם צי רכבים משוכלל בלגו..אני חושבת שעוד הרבה שבתות יהיו שטופי חיוך, נוכח הזיכרונות הכפיים שהשאירו לנו אתי וגור המקסימים והאהובים שלנו ושלי, שדאגה לשבח את האווירה בקסמיה בהמשך היום . איך הם מתאקלמים בביתם החדש, גוליאן? איך הם ישנים? איך המטבח מתפקד ? כבר הפעלתם את התנור המשוכלל? מקווה שאיתרו ותיקנו הנזילה וששרשרת ההפתעות ירגיעו. אוהבים מנשקים ומחבקים. אמא\סבתא
השבמחקהי אמאלה,
השבמחקליבי אתכם על תסמיני הגמילה מהרוטינה של יום שבת.גם אנחנו היינו שמחים לקצת צימר טיים. הילדים משכיבים אותנו לישון רוב הלילות. כשהם כבר ישנים הם ישנים מצויין עד הבוקר. לגבי ג'וליאן הם לא כל כך בטוחים. איתי מחכה לחוויה שתנצח את ההיי של הWII. בינתיים הוא קנה את המשחק החדש של הארי פוטר לWII והוא קורא את החוברת באדיקות כל יום. האמת שחוץ מהקמפינג עצמו שהוא נחמד אין כאן הרבה מה לעשות בסביבה אז אני מקווה שכשנתחיל לנסוע נוכל לספק לו את החוויות המסעירות שהוא מחכה להן.
גור לעומת זאת עוד מעכל את קונספט המגורים בקראוון, הוא כל הזמן אומר "אבל כאן נגור? אבל זה קטן מידי!"
אני מצידי עוד מסתגלת למטבח הפיצפון ולשטיפת הכלים אחרי כל ארוחה כולל ניגוב הכלים סטייל סרט אמריקאי בסצינה מTHANKSGIVING . הטריק הוא להשתמש באותו כלי לכמה שיותר דברים. קערת הסלט למשל משמשת לערבול הביצים, להקצפת הקפצת (קצפת) ולהשריית הסטייק. התנור הופעל היום לראשונה והוציא צ'יפס בטטה לתפארת ושתי כוסות קפה. אני קוראת במדריך באדיקות ואולי בקרוב אנסה מנות מסובכות יותר. למי שצולח את תסבוכת ההוראות זה נראה תנור די מוצלח שמשלב מהירות של מיקרוגל עם יכולות השחמה מתקדמות.
מחר סאנדיי אז אין לנו מה לעשות בנוגע לנזילה, אז נעשה רילקס כמו הגויים וניקח את ג'וליאן לדילר ביום שני. זה יהיה די מבאס אם נמצא את עצמנו בחזרה במלון בגלל הנזילה המטופשת אבל באנו לזרום אז נזרום...בינתיים נהר המיסיסיפי קטן עלינו :)
נשיקות וחיבוקים
היי יקרים שלי,
השבמחקאיזה כייף לדעת שהדברים הולכים ומסתדרים ואתם כבר בתוך "הבית" שלו ציפיתם כ"כ וכמו כל בית חדש יש הפתעות בלתי צפויות ונראה שאתם לוקחים הכל בסבבה וזה - שאפו, העיקר שאתם זורמים, בעיניי זוהי מילת הקסם.
כפיים לאפי, כרגיל, אתגרים הם המניעים והתיזרים לכל עשייה גם אם היא מלכלכת את הידיים. הרי אפי לא אוהב עבודה רוטינית שאין בה כל מחשבה ואתגר.
והנה טיפ לניקוי הידיים - על ידיים יבשות לשים חופן שמן + משחת סבון כלים , ליצור מהם משחה ולשפשף בהם את הידיים טוב טוב ולשטוף במים- הכל יורד.
לאה ומיקי אני לא יודעת אם לקנא בכם על תיאורי החסר והגעגוע כי הרי לא סוד שאצלי ואיתי- היחד היה אחר לחלוטין ואין הרבה סימנים של החסר אז בינתיים אני מתנחמת בתמונות שבבלוג, כל פעם פותחת את כל הבלוגים כדי להציץ שוב ושוב בתמונות המקסימות והנהדרות, וכן חסרות תמונות של אפי ומיה ודדוקא חשוב לראות אתכם איך שאתם בטבעיות העכשווית ולא אחרי גילוח וטיפוח דווקא) ומתענגת עליהם ועל התמונות שעל המקרר שלי , בעיקר התמונה הגדולה של שלי שלקחתי מהמקרר שלהם, ברגע האחרון ראיתי אותה, את הבוקר שלי אני פותחת עם חיוך ו"כפרה" כתגובה לחיוך והמבט המקסים של שלי הניבט מהתמונה הזאת, מנהלת איתה מונולוג קצרצר וזה עושה לי את היום.
המשיכו ליהנות, שימרו על עצמכם ועל הילדים,
מסכימה עם מיקי שרצוי לאתגר את גור במשימות חשובות וחיוניות שבהם הוא תורם ויכול לתרום כמו צילום.
מחכה בשקיקה להמשך.
אוהבת ומתגעגעת,
חיבוקים ונשיקות
אמא/ סבתא רוזלין