מי הזיז את החלוק שלי?

JAMESTOWN הייתה משוחזרת להפליא. מסתבר שכל העניין הזה של ארצות הברית התחיל מסטארט-אפ של בחור אנגלי עם חברה בשם VIRGINIA. הרעיון היה לשכנע כמה חבר'ה לשוט מעבר לים ליבשת המסתורית שאז אכלסה לא מעט אינדיאנים והרבה יתושים בתקווה לקבל חזקה על משאביה. הוא הבטיח לחבר'ה אספקה שוטפת של אוכל ומים מאנגליה ולא כל כך קיים. כתוצאה הם חיו בתנאים די מחפירים ונאלצו לפתח יחסי מסחר עם האינדיאנים שלא נגמרו הכי טוב. הסטארט-אפ נכשל והחברה פורקה אבל הדרך נסללה לאחרים והשאר הסטוריה.

בכפר האינדיאני המשוחזר יש בקתות קש מגניבות ואנשים בתלבושות פוקהונטס שמבצעים את העבודות המסורתיות. נשכבנו על מיטות מרופדות בפרוות זאבים, כתשנו תירס, ונכנסנו לקנו מעץ. בשחזור המבצר של הסטארט-אפיסטים חזינו באשה גברית יורה ברובה (אמיתי!), גור מצא ביצה שתרנגולת הטילה בחבית, והילדים עטו שריון. שלושת הספינות שהביאו את החבר'ה הרשימו אותי מאד אבל איתי טען שהן לא שוות כי הן שטו רק לארץ אחת (הפיארטים כידוע שטו להרבה).

עכשיו כשאני יכולה לבשל, אנחנו לוקחים איתנו את ארוחת הצהריים ועוצרים במהלך הטיול לעשות "פריסה" (מונח שאפי טבע שמקורו בצבא). האמריקאים לא רגילים שפותחים להם שולחן בכל מיני מקומות, הם מעדיפים את הג'אנק פוד שמוכרים תחת כל עץ רענן.

למחרת המשכנו להצפין לאורך החוף של וירגיניה. היה חם מאד מאד מאד ועוד יותר לח. חצינו את CHESAPEAKE BAY על הגשר הארוך (23 מייל) שראינו מימינו. ים מימין, ים משמאל עוד ועוד אפילו הGPS ויתר והכריז שאנחנו ברחוב ATLANTIC OCEAN. מבחינתו קפצנו לים וחסל.

כברת דרך אחר כך עברנו עוד גשר לCHINCOTEGUE ISLAND ומצאנו קמפינג פסטורלי. בבוקר חצינו עוד גשרון שמוביל לעוד אי קטנצ'יק (ממש בבושקה של איים). באי ASSATEAGUE ישנה שמורת טבע יפייפיה עם חופים לבנים אבל האטרקציה המרכזית היא העדרים של סוסי הפרא שמסתובבים בה חופשי. האגדה מספרת שהם הגיעו לשם מספינה ספרדית שטבעה באיזור. כמה סוסים הצליחו לשחות לחוף והם מתרבים שם בקצב מסחרר. עד כדי כך שעל מנת לשמור על האיזון בשמורה, מפרידים פעם בשנה קבוצה של סייחים, רועים אותם בשחייה לאי השכן ומוכרים אותם למרבה במחיר.

כדי לקבל פרספקטיבה על כל היופי הזה, העפלנו לראש מגדלור אדום לבן כמו בסרטים.

היעד הבא: HERSHEY עיר השוקולד אשר במדינת PENSYLVANIA. כמה שעות נסיעה טובות הביאו אותנו לארץ הAMISH (כת דתית שחיה כמו לפני מאות שנים). רק סיימנו להחנות את ג'וליאן בקמפינג המוריק וכבר עצרה לידינו עגלה עם סוס ועליה אשה אמישית ושלושת ילדיה לבושים כמיטב המסורת האמישית. קנינו ממנה אפרסקים טריים. לזה אני קוראת ROOM SERVICE.

בבוקר ההתרגשות הייתה בעיצומה עת נכנסנו לאוטו כדי לנסוע לעיר השוקולד, בדרך החוצה מהקמפינג קפצנו לחדר כביסה כדי להוציא את הכביסה שבילתה את הלילה במייבש, אלא שלא כולה שרדה את הלילה. מישהו חמד את חלוק הרחצה של אפי. לא שהוא היה כזה אטרקטיבי, נהפוך הוא, כבר כמה פעמים פינטזתי לזרוק אותו לזבל. כנראה שבאור הירח הוא נראה טוב יותר. אולי אני צריכה לקנות ספר טוב ולשבת מעכשיו ליד המכונות עד שהן מסיימות. באסה.

התאוששנו מהר (אחרי שמנעתי מאפי לחנוק את בעלת הקמפינג) ונסענו. תור ארוך השתרך בכניסה לCHOCOLATE WORLD האטרקציה סטייל דיסני של הרשי. האמריקאים אלופים ברעיית המוני אנשים וחיש מהר מצאנו את עצמנו בתוך סירה נוסעת/מדברת עם פרות מזמרות, שאדרך כל שלבי הכנת השוקולד. פולי קקאו נקטפים, מיובשים ומעובדים בצורות מצורות שונות עד המוצר הסופי הנכסף קומפלט עם ריח תואם. הילדים היו באקסטזה, שרק התגברה כשהסירה פלטה אותנו היישר אל החנות הענקית מלאה בכל מוצר שוקולד אפשרי עלי אדמות.

הערת ביניים, אנחנו בדרך כלל אוכלים שוקולד 85% וגם זה לא כל יום ושתי קוביות מקסימום. למי שרגיל לאכול סוכר 85% זה מר ממש, אבל כשלא אוכלים הרבה סוכר חוש הטעם מתחדד וגם כמות קטנה של סוכר מורגשת היטב.

אבל היום, בהתחשב בנסיבות, הכרזנו על יום אכול (שוקולד) כפי יכולתך. וכך מצאנו את עצמנו חזרה באוטו עם שתי שקיות KISSES, שקית ALMOND JOY, ועוד שקית שוקולד לבן ממולא. גור, שחשב שבטח ככה נראה גן עדן לא יכל להוריד את החיוך מהפנים בעודו מוריד עוד ועוד נשיקות שוקולד. תקענו שוקולד עד ששרף לנו הגרון מרוב מתיקות.

משם נסענו לאתר מערות אינדיאניות ממש ליד הרשי. זוכרים שהשווצתי בפוסט הקודם שבאיזה מוזאון ילדים מדהים ביקרנו במחיר טוב יחסית לרעננה ובלה בלה בלה...? אז זהו, שאסור לי להשוויץ. זה תמיד חוזר אלי כמו בומרנג. כנראה שבפנסילבניה בגלל שכפור כלבים בחורף, הם חייבים לנצל את הקיץ כדי לסחוט כמה שיותר כספים מהתיירים. כל אטרקציה תיירותית מתומחרת ללא כל פרופורציה למעמדה. במקרה הזה המשפחה שהמערות התגלו בחצר שלה גובה 40$ על ביקור של 40 דקות במקבילה של מערת הנטיפים.

ויתרנו על המערות ובמקום הוצאנו 7 דולר על שק חול עם אבנים צבעוניות (קוורץ, אמטיסט, זהב מדומה וכו..) שהיה צריך לשפוך למסננת ולשטוף במים שזרמו בתעלת עץ כדי להוציא את האבנים. הבהלה לזהב של הילדים היתה שווה 10 מערות נטיפים. גור ושלי עשו שרשרת מהאבנים שמצאו ואיתי מצא שן של כריש, חלם למכור אותה ולהתעשר אבל איבד אותה בחול. הסירו דאגה, הוא פיצה את עצמו בחרב STAR WARS מחנות המזכרות.

מחר אולי נעבור לקמפינג יותר קרוב לפילדלפיה העיר הגדולה. יש לנו כשבוע להעביר באזור עד שנתכוון לניו יורק, גם כדי לבקר בה אבל יותר חשוב כדי לקבל משלוח מיוחד של ספרי הארי פוטר.

נשיקות יקירי